תיק 12-00146-09-7, עו"ד פלונית נ' אלמוני

מהו פרק הזמן הסביר העומד לרשות חייב במזונות לפרוע חלקו בהוצאות חריגות שהוציאה הזוכה, ובאיזו תדירות עליו לשלם על פי דרישה. אלו הן השאלות שבבסיס החלטה זו.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. תיק זה, לגביית דמי מזונות, ידע הליכים רבים. בדיון מיום 3.2.2015 השכילו הצדדים להגיע להסכמה שהובילה לביטול הליכים, איפוס החוב, וסילוק טענות הדדיות, בד בבד עם העברת כספים שהופקדו אותה עת בקופת בית הדין הרבני לידי הזוכה.
2. במסגרת הדיון, נתעוררה אף סוגיית תשלום חלקו של החייב בהוצאות חריגות, והוסכם כי כל בקשה להגדלה תשלח קודם לחייב בדואר אלקטרוני בצירוף קבלות. בקשה להגדלה תוגש ללשכת ההוצאה לפועל בצירוף אישור על משלוח כאמור.
3. ביום 14.5.2015 הגישה הזוכה בקשה "לתשלום מחציות לאלתר בצירוף אסמכתא". הזוכה טענה כי פנתה באמצעות הדואר האלקטרוני לחייב, כמוסכם, בבקשה לתשלום מחציות בגין הוצאות חריגות ונענתה כי הלה החליט שרירותית לשלם את ההוצאות רק ב- 20 בכל חודש מבלי להעביר לה כל אישור על תשלום. בנסיבות אלה עתרה הזוכה שאורה לחייב לשלם את חלקו בהוצאות החריגות מיד עם קבלת הבקשה אצלו, ובד בבד עם העברת אישור על תשלום כאמור לזוכה.
4. למקרא הבקשה הוריתי על העברתה לתגובת החייב וזו הוגשה ביום 20.7.2015. החייב טוען בתגובתו כי הזוכה ממשיכה להתנהל בחוסר תום לב, שעה שכל מטרתה להפעיל הליכי גבייה ולא לגבות כספים בפועל. הזוכה מעולם לא הציגה לחייב את הקבלות בגין תשלומי ההוצאות החריגות שטרם שולמו ואף לא הציגה אישור בדבר הסכומים אותם היא מקבלת מאת המוסד לביטוח לאומי כפי שהורה בית המשפט לענייני משפחה. החייב משלם בהוראת קבע את דמי המזונות השוטפים בכל 1 בחודש. בכל הקשור להוצאות החריגות, נוכח מטר של קבלות המועברות לחייב במועדים שונים, ומתוך מטרה לייצר סדר ולאפשר בחינת החיובים, מסר החייב לזוכה כי כל הוצאה חריגה שתשלח אליו עד ה- 13 בכל חודש, תשולם עד ה- 20 באותו חודש. הוצאה חריגה שתשלח לאחר ה- 13 בחודש תשולם ב- 20 בחודש העוקב. החייב אף ניאות להקדים את מועד העברת הקבלת מאת הזוכה עד ליום 10 בכל חודש ולהעביר את חלקו לזוכה עד ל- 17 בחודש. לטענת החייב סד הזמנים שהציע קצר יותר מאשר גבייה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. אשר ליידוע הזוכה בדבר התשלום, טוען החייב שאין מקור חובה לעשות כן אך ממילא הוא דואג להודיע לזוכה על העברת כספים. פסק הדין, כך החייב, אינו נוקב במועד לתשלום ומכפיפו להצגת קבלות. כשם שהחוק מעניק לזוכה 7 ימים לביצוע הקטנות כך יש להעניק לחייב 7 ימים לבחון את הקבלות המועברות אליו ולשלם על פיהן. המדובר בפרק זמן סביר.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אנמק.
6. עיון בפסק הדין מעלה כי בנוסף לדמי המזונות וכחלק מהם יישא החייב במחצית ההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות. אשר להוצאות החינוכיות החריגות, אלו תשולמנה בקיזוז כל סכום שהזוכה תהא זכאית לקבל כקצבת לימודים מהמוסד לביטוח לאומי מתוקף היותה אם חד הורית, ובכפוף להצגת קבלות (סעיף 24.6 לפסק הדין מיום 2.8.2014). פסק הדין שותק בכל הנוגע למועד העברת תשלום לידי הזוכה על פי הקבלות.
7. בעבר זוכה על פי פסק דין רשאי היה לפתוח תיק הוצאה לפועל מיד לאחר מתן פסק הדין (ככל שלא נקבע בו מועד לביצוע). אפשרות זו נוצלה לעיתים בחוסר תום לב וגררה פסיקה רבה בשאלת הזמן הסביר לביצוע חיוב. בית המשפט העליון קבע בהקשר זה "... נכון הדבר שפסק דין המטיל חיוב בתשלום ואינו קובע מועד, הריהו עומד לביצוע, אבל 'מיידי' במקרה כזה אין פרושו בו ביום אלא בהקדם האפשרי הסביר. בכל מקרה, לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל, יש לתת לחייב זמן סביר לשלם" (296/91 כוכבה בניסטי נגד המגן (לא פורסם), מפי כב' השופט צ' טל; וראו גם בר"ע (חי') המגן נ' שמעון אברג'יל (9.4.1999), מפי כב' השופט ס' ג'ובראן). הלכה היא כי על המבקש לקבל סעד מבית המשפט, לנהל את ענייניו בתום לב. "הליכי הוצאה לפועל למימוש זכות מכוח פסק דין, לרבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עיקרון תום הלב ועל ראש ההוצאה לפועל מוטלות החובה והסמכות לבחון האם מתנהלים הצדדים בתום לב... כבר נפסק, כי כפועל יוצא מחובת תום הלב, על הזוכה ליתן לחייב פרק זמן סביר על מנת לפרוע את חובו, ולא להזדרז לפתוח בהליכי הוצאה לפועל באופן מיידי, מבלי לתת לחייב אפשרות לשלם החוב הפסוק" (ע"א (ת"א) 2998/07 יוסף ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ (3.7.2008), מפי כב' השופטת י' שטופמן).
8. מה שקיבל ביטוי ברור בפסיקה, זכה לעוגן בחקיקה וכך במסגרת תיקון 29 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז – 1967 (להלן - החוק) נוספה הוראה הקובעת פרק זמן של 30 יום ממועד מתן פסק הדין ועד המועד בו רשאי הזוכה להגיש בקשה לביצועו. בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב בין היתר כי "תיקון זה נועד למנוע מצב שבו זוכים ממהרים לפתוח תיקי הוצאה לפועל, לפעמים אף ביום מתן פסק הדין עצמו בלי לתת לחייב הזדמנות לשלם את החוב וזאת בין השאר תוך חיובו בהוצאות הכרוכות בהליכי הוצאה לפועל" (הצעות חוק הממשלה 260, עמ' 92 (30.10.2006)).
9. כאן המקום להדגיש כי המחוקק החריג בסעיף 6(ג) לחוק את חוב המזונות, ולמעשה מגבלת 30 הימים אינה מחילה עצמה על פסק דין לדמי מזונות, כך שזוכה רשאית להגיש בקשת ביצוע מיד עם מתן פסק הדין. אין זה פלא שהמחוקק בחר להחריג את חוב המזונות, שהרי בכך נשמרת הרמוניה חקיקתית בכל הנוגע למעמד המיוחד לו זוכה חוב המזונות בהליכי גבייה. בית המשפט לענייני משפחה בקריות עמד על כך באמרו "מקום בו עסקינן בתיק מזונות, ראה המחוקק ליתן מעמד בכורה לסיפוק צרכי הזכאים למזונות, וקבע כי גם חירות חייב נסוגה מפני ההכרח לספק הצרכים; משכך- תיקי המזונות נהנים מעדיפות בביצוע, וחלים לגביהם כללים מיוחדים; זוהי גם הסיבה לפיה סיווג חיוב כמזונות הנו בעל השפעה מהותית" (ע"ר (קריות) 29338-09-13 פלונים נ' אלמונים (30.9.2013), מפי כב' השופט נ' סילמן). בית המשפט העליון התייחס אף הוא לבכירותו של חוב המזונות כ"רכיב קיומי, העומד בדרגת חיוב וגבייה גבוהה מזו של חוב אחר" (ע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (21.5.2009) מפי כב' השופט רובינשטיין). מדובר למעשה בעליונות כפולה ממנה נהנה חוב מזונות. האחת, מבחינת דין הקדימה ביחס לחוב רגיל והשנייה, ממגוון וחומרת ההליכים בהם ניתן לנקוט בתיק מזונות ביחס לתיק רגיל.
10. החרגה זו אמנם הותירה פתח לגבות חוב מזונות לאלתר נוכח ייחודו של חוב זה כחוב סוציאלי, אלא שאין היא מסיגה מפניה את עמדתה הברורה של הפסיקה, הנכונה גם כלפי חוב מזונות ולפיה חוב יש לגבות בתום לב, תוך זמן סביר ומתן התראה והזדמנות לסלקו מחוץ לכותלי לשכת ההוצאה לפועל (השוו: תמ"ש (ראשל"צ) 8948/01 ד"ר פלוני נ' פלונית, מפי כב' השופט ש' א' דוד).
11. יצירת חוב דרך הוצאות חריגות שהוציאה האם, הוא מקרה בו למעשה פסק הדין נכנס לתוקף כל פעם שתנאיו באו על סיפוקם. היינו הזוכה הוציאה הוצאה חריגה כמשמעותה בפסק הדין והציגה קבלות מתאימות לחייב. אין זה סביר לדרוש שהחייב יפרע את החוב לפי דרישה באופן מיידי, כפי שעותרת הזוכה כאן. בית המשפט העליון בחן מהו הדין מקום בו צדדים לחוזה לא קבעו ביניהם כל מועד באשר לפירעון החוב, והדברים יפים גם לעניינינו. וכך נאמר "בהעדר הוראה חוזית, יש לפנות לעקרונות כלליים לפתרון השאלה. נראה לי, כי בענייננו חלים שלושה עקרונות כלליים, אשר כל אחד בנפרד ושלושתם גם יחד מובילים למסקנה אחת: מועד הפירעון הוא תוך זמן סביר לאחר יצירת החוב. העיקרון הכללי הראשון הוא, שמטרתם של דיני החוזים היא להגשים את ציפייתם הסבירה של הצדדים. ההנחה הינה, כי אם נוצר חוב, הציפייה הסבירה אינה להשבתו המיידית, אלא להשבתו תוך זמן סביר. העיקרון השני הוא, שאם נקבעה פעולה שיש לבצעה ולא נקבע זמן לביצועה - בין בתחום החוזה ובין מחוצה לו - יש לבצע הפעולה תוך זמן סביר... העיקרון השלישי הוא עקרון תום הלב... מעיקרון זה מתבקשת המסקנה, כי משניתנה הלוואה, ולא נקבע זמן לפרעונה, יש ליתן לחייב זמן סביר כדי לפורעה" (ד"נ 32/84 עיזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' israel british bank (London) (21.3.1990), מפי כב' השופט (כתוארו אז) ברק).
12. מקור נוסף התומך בכך מצוי בסעיף 11 לחוק הפרשנות התשמ"א – 1981 הקובע "הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו - משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה ולחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות".
13. מהי אם כן המהירות הראויה לביצוע החיוב או הזמן הסביר לביצועה? בפסיקת בית המשפט העליון "נקבע כי המענה לשאלה מהו 'זמן סביר' לקיום חיוב שלא נקבע בחוזה מועד לקיומו משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.2015), מפי כב' השופט דנציגר).