תייר נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינה של כב' הש' דלית ורד, מבית המשפט השלום לתעבורה בת"א, אשר הרשיעה את המערער עפ"י הודאתו ביום 01.07.10 וגזרה את דינו בניגוד לתקנה 308 לת"ת, כלומר, נהיגה ברכב שהורד מן הכביש.

יש לציין, כי השעה כעת 14:05, הערעור קבוע היה לשמיעה בשעה 13:30. ב"כ המערער כאן, כך גם ב"כ המדינה, אך המערער איננו.

רשאי הייתי, ואולי צריך הייתי, בהתאם לסעיף 208 לחסד"פ (נוסח משולב) תשמ"ב – 1982, לדחות את הערעור רק בשל אי-הופעת המערער.

לפנים משורת הדין, באופן יוצא דופן, בחרתי, עפ"י סעיף 208, לדון בערעור שלא בפני המערער.

זאת אני עושה משום שהנני סובר שבנסיבות המקרה שבפניי, מקום בו מלכתחילה הרכב הורד מהכביש בשל מראה צדדית לא תקינה, וקצין משטרה, עת שעצר את המערער בנהיגתו, ציין במפורש שהמראה לא תקינה תוקנה – אזי, מבחינה עניינית, חומרת העבירה פוחתת.

חומרת העבירה פוחתת, העבירה קיימת גם במסגרת של תוספת ראשונה, כלומר, מפסילת מינימום של שלושה חודשים . יחד עם זאת, לביהמ"ש שיקול דעת גם להפחית מאותה פסילה ואין חובה עפ"י הדין שכל הפסילה תהיה פסילה בפועל.

לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, הנני סבור שבנסיבות מקרה זה, ניתן להפחית מעונש הפסילה בפועל וכך צריך לעשות.

הנני משנה את גזר דינו של בית משפט קמא, כך שפסילה בפועל תהיה למשך 30 ימים.

יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם.

עונש הפסילה יחל לכל המאוחר ביום ראשון, 10.10.10, ומובהר לבא כח המערער שעליו להפקיד את הרישיון.

ניתנה והודעה היום כ"ז תשרי תשע"א, 05/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי