תורג'מן נ' קופת חולים כללית סמייל קב' שירותי בריאות ש.י.ל.ה

פסק דין

תביעה בגין טיפולי שיניים אותם קיבל התובע מרופאי הנתבעת.

לטענת התובע, בתאריך 2.7.03 טופלו שיניו ע"י הנתבעת, הותקן שתל ועליו כתר בשן טוחנת תחתונה בצד ימין של פיו. עם סיום הטיפול חש התובע בבעיה שכן הרווח בין הכתר לשיניו הטוחנות האחרות היה גדול ונכנסו בו שיירי מזון. הרופא המטפל אצל הנתבעת מסר לו שלא ניתן לעשות דבר ואילו רופא פרטי הודיעו שהרווח בין הכתר לשיניו גדול מידי. לאחר ששקל את המצב בחר התובע שלא לעשות דבר בנדון.

בתחילת שנת 2007 חש התובע כי השן רופפת מעט אך לא ייחס לכך חשיבות. במהלך השנה התרופפה השן יתר על המידה ולכן פנה לרופא השיניים של הנתבעת. הרופא הוציא את הכתר מהשתל "לאחר מאבק של רבע שעה". הכתר, כך נטען, לא השתחרר והרופא עמל באמצעות פטיש על מנת לשלוף אותו. לאחר שליפת הכתר הוציא הרופא את הבורג מתוך המבנה ניקה והחזירו למקום, תוך סגירה חזקה של הבורג. הסגירה לוותה בחריקה צורמת ובשימוש בכוח לא סביר במפתח על הבורג, בעוד התובע חוזה בפני הרופא המתאמץ בסגירה על מנת למנוע שחרור הבורג בשנית.

לאחר מספר חודשים שב הכתר והשתחרר, התובע שב לרופא הנתבעת. צילום שבוצע הראה שהמבנה המוברג נסדק ויש להוציאו. באמצעות ניתוח כירורגי הוצא הכתר. התובע בירר דבר התקנה מחודשת ונמסר לו כי הנושא לא כלול באחריות שכן אכל כפי הנראה דברים קשים. הרופא הציג בפני התובע את הצילום והבהיר לו כי המבנה עליו מוברג הבורג נסדק. הרופא הסביר כי אפשר שהחומר ממנו בנוי המבנה אינו חזק דיו ולחילופין שהכוח שהופעל על הבורג בסגירה, היה מוגזם ובלתי סביר. התובע פנה לנתבעת ולתדהמתו נודע לו כי הנתבעת אינה אחראית היות וחלפו 5 שנים, וכי כעת עליו לבצע שתל נוסף בעלות של 5,200 ₪.

סבור התובע שאין מקום לחייבו בעלות נוספת שעה שהחומר ממנו עשוי המבנה נסדק, בפרט בהיותו חומר שאמור לעמוד בעומסים של "לעיסה בשן טוחנת". התובע פנה מספר פעמים לנתבעת על מנת שתשקול שנית את עמדתה אך דלתות הנתבעת נשארו אטומות.

לטענת התובע, על הנתבעת לפצותו בדמי עלות התקנת שתל ולפצותו בנוסף בגין הסבל הפיזי שהיה מנת חלקו. התובע העמיד נזקיו על סך של 15,200 ₪.

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף, שכן טענות התובע הינן טענות שברפואה וכדי להוכיחן על התובע לצרף חוות דעת רפואית מטעמו, לא כך פעל התובע. סבורה הנתבעת כי בהעדר חוות דעת רפואית התובע אינו יכול להוכיח את טענותיו והוא מנוע מלטעון ו/או להוכיח עניינים שברפואה, ובכלל זה את עילת תביעתו. כל זאת, היות ומשמעות טענותיו של התובע הינה ייחוס רשלנות רפואית לנתבעת.

בנוסף נטען, כי הטיפולים שביצעה הנתבעת בוצעו על דעתו ובהסכמתו המלאה של התובע לאחר שקיבל את כל ההסברים הנדרשים. כן נטען, כי לא קיים קשר סיבתי בין המעשה המיוחס לנתבעת לבין נזקיו הנטענים של התובע. עוד נטען, כי לתובע אשם תורם ו/או מכריע, שכן נמנע במשך כ- 10 חודשים מלפנות לטיפול רפואי. לטענת התובע, חש את השן הרופפת כבר בתחילת שנת 2007 אולם פנה למרפאת הנתבעת רק בחודש אוקטובר 2007.

מבחינה עובדתית הסבירה הנתבעת, כי התובע פנה לשעריה בתאריך 5.3.03 לצורך ביצוע שיקום בשן אשר היתה חסרה בפיו זה מכבר. בוצעה בדיקה קלינית ורנטגנית יסודית בעקבותיה הוצעה תוכנית טיפול אשר כללה ביצוע שתל, מבנה וכתר באותה שן.

התובע קיבל הסבר מקיף ומפורט אודות תוכנית הטיפול ועלותה, מהלך הטיפול, תופעות הלוואי, הסיכונים והסיבוכים ואף חתם על טופס הסכמה. לאחר קבלת הסכמת התובע, החל הרופא מטעם הנתבעת בביצוע הטיפול. בתאריך 19.3.03 בוצעה השתלה בהמשך הגיע התובע לביקורות. הביקורות העלו כי השתל נקלט כראוי וניתן לבצע את שיקום השן על גבי השתל. בתאריך 2.7.03 נמסר לתובע כתר חרסינה בהדבקה קבועה. מהלך הטיפולים היה תקין וללא אירועים חריגים. בחלוף למעלה מארבע שנים ממועד מסירת הכתר, בתאריך 8.10.07 פנה התובע למרפאת הנתבעת עקב התרופפות הכתר. בוצע צילום שממצאיו היו תקינים לחלוטין ובוצע חיזוק של בורג המבנה והדבקת הכתר.

בתאריך 28.8.08, כחמש שנים ומחצה לאחר ביצוע השתל, פנה התובע למרפאת הנתבעת בתלונה על התרופפות המבנה. בצילום שבוצע אובחן סדק בכותרת השתל והוסבר לתובע הצורך בביצוע שתל, מבנה וכתר חוזרים.

משכך, טוענת הנתבעת, לא קיים קשר סיבתי ו/או אחר בין היווצרות הסדק בשתל לבין הטיפולים שביצעה הנתבעת. על פי הספרות המקצועית אורך חיים של שתלים, מבנים וכתרים משתנה ממטופל אחד למשנהו ואף עשוי להתקצר בהתאם לתנאי הפה והרגלי האכילה והלעיסה של המטופל. מכאן, אין בהיווצרות הסדק כאמור, כדי להעיד על רשלנות כלשהי בביצוע הטיפולים על ידי הנתבעת.

בתאריך 12.1.09 פנה התובע למרפאת הנתבעת לצורך הוצאת השתל הקיים ומשיקולים השמורים עימו, בחר להפסיק את הטיפול לו הוא נזקק. עוד נטען, כי התובע פנה לממונה על פניות הציבור אצל הנתבעת ודרש כי הטיפולים להם הוא נזקק יבוצעו ללא תשלום. לאחר בדיקה מקיפה ומתוך ראיה שירותית הציעה הנתבעת לתובע לבצע את הטיפולים תוך מתן ההנחה המרבית האפשרית.

לאור כלל נימוקיה סבורה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים בפני התייצבו התובע ונציג הנתבעת שהינו רופא אזורי.

התובע חזר על גרסתו וצרף לתיק בית המשפט מאמרים שאיתר באתרי אינטרנט.

נציג הנתבעת הגיש התכתבות בין רופאי הנתבעת וביקש לדחות את התביעה, בהעדר חוות דעת רפואית, ולאור נכונות הנתבעת לאפשר לתובע לקבל טיפול רפואי בהנחה המרבית האפשרית.

עיינתי בכתבי הטעות ובצרופותיהם לרבות במסמכים שהוגשו במהלך הדיון, שמעתי את טענות הצדדים והתרשמתי מן התובע באופן בלתי אמצעי.

לסופו של יום, סבור אני, כי יש לקבל את התביעה בחלקה.