מבוא
בפסק הדין מיום 30.5.12 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות שיוחסו לו בתיק זה ובתיק 21219/07, ובגזר הדין מאותו יום הוטלו עליו בין היתר צו הריסה לעבודות הבניה נשוא תיק זה וכן צו לסגירת העסק נשוא תיק 21219/07, וביהמ"ש הורה, בהסכמת הצדדים, לדחות מועד ביצוע הצווים ליום 1.6.14.
ביום 2.4.14, הגיש המבקש בקשה לדחיית מועד ביצוע שני הצווים הנ"ל והמשיבה השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, תוך שהיא מציינת כי היא אינה חולקת על העובדות שתוארו בבקשה הנ"ל, ובישיבת יום 18.6.14 הורה ביהמ"ש על דחיית מועד ביצוע שני הצווים לתקופה של 30 חודשים תוך שהוא מציין כי:
"לא מצאתי סביר לדחות את מועד כניסת הצווים לתקופה של 5 שנים. נכון
הוא לדחות את המועד לתקופה קצרה יותר על מנת לעמוד על ההתפתחות
בהליכי התכנון וההכשרה במהלך התקופה שתינתן והמבקש רשאי להגיש
בקשה נוספת בהמשך שתידון בהתאם".
בפניי עתה בקשה נוספת לדחיית מועד כניסת הצווים לתוקף.
טיעוני הצדדים
לטענת המבקש, המדובר בעסק מסעדה שצבר מוניטין רב בארץ ובחו"ל, הושקעו בשיפוצו כספים רבים, והכל בהתבסס על הסכם השכירות שבינו לבין מנהל מקרקעי ישראל ועל תמיכתה של עיריית עכו ושל החברה הכלכלית לפיתוח עכו בהמשך פעילות העסק. כן נטען כי המדובר בעסק אשר מעסיק כ- 35 עובדים ומשלם למעלה מ- 2 מיליון ₪ משכורות לשנה, ודחיית הבקשה היום תביא לקריסת העסק ופגיעה קשה במוניטין שצבר, גם בשל העובדה כי הבעלים והמנהלים של העסק שינו את עיסוקם לצורך הפעלת עסק זה. כן הוסיף כי המדינה מנועה מלהתנגד לבקשה היום משהסכימה לעובדות שהיו בבסיס הבקשה הקודמת והשאירה את ההחלטה שם לשיקול דעת בית המשפט, כאשר אותה בקשה עניינה דחיית כניסת הצווים לתוקף לתקופה של 5 שנים, מה גם ובית המשפט לא שלל שם אפשרות דחייה נוספת של מועד ביצוע הצווים משקבע בהחלטה שם כי המבקש רשאי להגיש בקשה נוספת וכי בית המשפט ביקש, בדחיית הביצוע למשך 30 חודשים, לעמוד על ההתפתחויות בהליכי התכנון. ב"כ המבקש הפנה לפרוטוקול מיום 9.7.13 המתעד פגישה של נציגי העירייה, רשות העתיקות, המנהל וצוות העסק, וממנו ניתן ללמוד כי כל הגורמים הביעו הסכמה לקדם את הליכי התכנון והכשרת הבנייה, והביעו את החשיבות בהמשך תפקוד המסעדה עד לסיום הליכי התכנון. ב"כ המבקש הוסיף כי מאז ההחלטה מיום 18.6.14, הוגשו בקשות חדשות ע"י הרשויות השונות במסגרתן הוצעו שתי חלופות לתב"ע, לפיהן יוקנו לעסק שטחים בשלושה מפלסים שונים, ולאחרונה הוכנה חוות דעת כלכלית לגבי החלופות הנ"ל ונותרו מספר בירורים ולאחר מכן יוגשו התוכניות לוועדות התכנון. באשר לרישיון העסק, הרי שהעסק מנוהל באופן בטיחותי והמקיים את כל הדרישות הנחוצות לקבלת רישיון עסק, לרבות אישור הכבאות ומשרד הבריאות. בתגובה לטענת המשיבה כי תקופת השכירות שבין המבקש לבין המנהל הסתיימה וכי אין למבקש עוד זכויות בנכס, טען המבקש כי תקופת השכירות הוארכה באופן חופשי ע"י הצדדים כאשר החברה לפיתוח עכו האריכה את התקופה עד לסיום תקופות הדחייה שייקבעו על ידי בית המשפט לכניסת הצווים לתוקף, והמבקש משלם דמי שכירות בהתאם.
ב"כ המשיבה עתרה לדחיית הבקשה וטענה, בתגובה בכתב וכן בטיעוניה בפניי בעל פה, כי הבקשה לא עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות הרלבנטיות, לרבות משלא הוגשה חוו"ד מקצועית בדבר ההליכים התכנוניים הרלבנטיים, צירוף תצהיר ותגובת המשיבה עצמה. ב"כ המשיבה ציינה כי בהתאם לצו ההריסה נשוא הבקשה כאן, על המבקש להרוס קירוי של חלק מהשטח שסומן 32, כאשר קיים היתר בנייה לחלק האחר של המסעדה, בשטח של 46 מ"ר, שהושכר למבקש על ידי חל"פ, המנהלת את הנכס עבור המנהל, ובמסגרת אותו הסכם היה על המבקש להפעיל במקום עסק קיוסק, מזנון או מסעדה בהתאם לחוק. חרף זאת, המבקש הוסיף, פעם אחר פעם, עבודות בנייה ללא היתר, גם לאחר הרשעתו בעבירות הבנייה ולפי חוק רישוי עסקים, ולאחר שהוטלו עליו צווי ההריסה וסגירת העסק, תוך העדפת האינטרס הכלכלי שלו על פני קיום החוק. לטענתה, הגורמים השונים, לרבות החל"פ, הודיעו למבקש, במהלך חודש דצמבר 2016, כי תקופת השכירות של הנכס מסתיימת ביום 31/12/16, ולכן, למבקש לא מובטחת הזכות להמשיך להחזיק בנכס בעתיד, ומשכך, דין בקשתו להידחות. עוד נטען כי המדובר בעסק ללא רישוי מאז שנת 2004 ובביצוע עבודות בנייה ללא היתר באזור החומה של העיר עכו, מעשים הפוגעים קשות בערכים התכנוניים, הארכיאולוגיים וההיסטוריים של העיר, ואין לאפשר המשך פגיעה כאמור. עוד הוסיפה ב"כ המשיבה כי החל"פ שוקדת על תכנית מתאר חדשה לאזור הרלבנטי בעיר, אם כי שתי החלופות המוצעות שם, שאינן במחלוקת בין הצדדים, לא מאפשרות המשך ניהול המסעדה במקומה היום, מעל החומה, אלא שתוקם מסעדה, בשם זהה, במקום אחר ולאחר ייבוש הים ושחזור החומה ההיסטורית, תוך אפשרות להמשך שימוש בחלק של המסעדה כיום בשטח של 46 מ"ר, שהוקם לפי היתר. הליך זה דורש מספר שנים עד עשור, ולכן, אין לומר כי קיים אופק תכנוני לבנייה נשוא צו ההריסה והנמצאת בחלק מס' 32, ואין לומר כי ההיתר בהישג יד, כאשר האופק התכנוני הקיים לפי התוכנית המוצעת עניינו עבודות בנייה במקום אחר, בחלקים 18 ו- 24, שין זה בטוח כי המבקש או מי מטעמו יקבלו את הזכויות להחזקתו ולניהולה של המסעדה שתופעל שם, אלא שהדבר יקבע בהליכי מכרז, כנדרש בדין. עוד נטען, לעניין צו הסגירה, כי המסעדה מופעלת מאז 2004 ללא רישיון עסק, ומשכך, היא לא נתונה לביקורת עקבית של הגורמים המקצועיים השונים. כך אין למסעדה אישור של רשות הכבאות מאז מרס 2014, ובביקורת האחרונה של משרד הבריאות מיום 9/10/16 נמצאו ליקויים רבים שאין כל אפשרות לברר כי המבקש תיקן אותם, והמשטרה הביעה עמדתה מספר רב של פעמים כי היא מתנגדת להמשך ניהול המסעדה ללא רישיון עסק.