מדינת ישראל נ' לעמס בע"מ ואח'

בתיק דנן הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירות של בניה בלא היתר ואי קיום צו הפסקת עבודות שיפוטי.

הנאשמת היא חברה לבנייה, והנאשם הוא מנהלה. הנאשמת בנתה תוספת בנייה, לפי היתר אשר התקבל בחודש מרץ 2015, בהתאם לתמ"א 38, בארבע יחידות דיור בבית מגורים אשר בשד' סיני בחיפה. בבדיקה שנערכה בחודש דצמבר 2016 נמצא כי הבנייה בפועל חרגה מההיתר שניתן כמפורט בסעיף 2א' לכתב האישום וסך הכל בהיקף של קרוב ל – 90 מ"ר.

ביום 28.12.16 ניתן צו הפסקה שיפוטי בבימ"ש זה להפסקת הבנייה, וזאת כאשר העבודה נמצאת בשלב "הגמר". למרות צו ההפסקה השלימו הנאשמים את הבנייה ואף מסרו את הדירות לאכלוס בטרם קבלת היתר סופי.

ביום 9.7.2018 התקבל היתר סופי המכשיר בדיעבד את חריגות הבנייה שלעיל.

כאמור, הנאשמים הודו בעבירות המיוחסות להן והצדדים טענו לעונש בדיון מיום 23.5.2019.

עמדת המאשימה היא להטלת קנס גבוה בשיעור של 100,000 ₪ על כל אחד מהנאשמים.

מנגד, עמדת ההגנה היא לקנס נמוך בהרבה. לשיטת הנאשמים דבר קבלת ההיתר "היה ידוע" מראש וכל העבודות שבוצעו הן במסגרת הקלות שניתן לקבלן. הנאשם הסביר כי הפרת צו ההפסקה נבעה ממחוייבות שלו כלפי לקוחותיו ואף הביא לעדות אחת מאותן לקוחות אשר ציינה לטובה את התנהגות הנאשם והסבירה כי היא עצמה הפעילה עליו לחץ לסיום העבודות עקב הצורך להיכנס לדירה. עוד טענו הנאשמים למצב כלכלי קשה והפנו לגזר דין בנסיבות דומות בהן הוטלו קנסות נמוכים בהרבה מאלה להן עתרה המאשימה במקרה דנן.

המוטיבציה לעבירות שביצעו הנאשמים היא למעשה כלכלית, מתוך הרצון להציע ללקוחותיו תוספות בנייה בהיקף העולה על ההיתר שהתקבל. וכבר נקבע כי הדרך הראויה להילחם בתופעה ולהרתיע באופן אפקטיבי את העוברים עבירות אלה בפועל ובכוח הינה על ידי השתת קנסות ראויים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה (ראה למשל רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין, רע"פ 2809/05 טסה נגד מדינת ישראל, רע"פ 10636/06 אבולקיען נ' מדינת ישראל, ורבים אחרים.

אינני יכול לקבל את עמדת ההגנה לפיה "היה ידוע מראש" כי יאושרו ההקלות שביקש ולכן יכול היה להתחיל ולבנות כאילו התקבלו. הקלות כשמן כן הן, הקלה שבשיקול דעת רשות התכנון אשר אינה ניתנת באופן אוטומטי. ההקלה ניתנת וצריכה להינתן רק במקרה המצדיק זאת, כאשר מתעורר צורך תכנוני מיוחד. למשל, במקרים בהם מדובר במגרש בעל צורה ייחודית שאינה מאפשרת בנייה בדרך הרגילה, או כאשר מתעורר קושי הנדסי מיוחד. לא ניתן להתייחס מראש להקלה כזכות של מבקש ההיתר, שכן התייחסות כזו מרוקנת מתוכנה את הוראות תכנית המתאר, כוללת מראש את ההקלה בהוראות המחייבות ואינה מותירה שיקול דעת לרשויות התכנון.