תו"ב 62980-03-14 ועדה מקומית לתכנון ובנייה רמת גן נ' ירונדיס

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בגין ביצוע עבירה לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בשל כך שנאשם 2 הרס מבנה ששימש לאחסון פחי האשפה בבניין משותף אשר אחת מדירותיו שייכת לנאשמת 1.

2.בדיון שהתקיים ביום 1.09.14, ועוד בטרם השיבו לכתב האישום טענו הנאשמים כי המבנה נשוא כתב האישום היה מבנה בלתי חוקי, ובהעדר היתר לבנותו, אין כל צורך בהיתר להריסתו. בנוסף טענו הנאשמים לאכיפה בררנית, שכן לטענתם ככלל לא מוגשים כתבי אישום לפי סעיף 204 לחוק בגין הריסה ללא היתר אלא אך בגין בנייה ללא היתר, וודאי לא מקום בו נהרס מבנה שנבנה מלכתחילה ללא היתר. בהחלטה שניתנה באותו יום נקבע כי טענות הנאשמים ידונו במסגרת הדיון בתיק לגופו לאחר שהנאשמים ישיבו לכתב האישום. עם זאת, נוכח הטענה כי לא נתקבל מלוא חומר החקירה הדיון נדחה.

3.בדיון הנוסף שנקבע להקראה, ב"כ הנאשמים ביקש שלא להשיב לאשמה, בין היתר בשל אי קבלת רשימת חומר חקירה וכן בשל טענה חדשה לפיה נפל פגם בכתב האישום המצדיק את ביטולו. הפגם עליו הצביע הוא חוסר תום לבה של המאשימה אשר נמנעה מלקיים את חובתה לשלוח התראה לנאשמים בטרם הגשת כתב האישום. לדבריו, קיים נוהל משנת 2014 המחייב משלוח התראה, אך לא עלה בידו לאתרו. עם זאת עלה בידו להשיג נוהל של עיריית אשקלון ממנו עולה כי היא נוהגת לשלוח התראה בטרם הגשת כתב אישום. ב"כ הנאשמים הוסיף כי קיימות גם הנחיות כוללות יותר, של מנהל מקרקעי ישראל ומשרד הפנים הקובעים מתן אפשרות להריסה עצמית של בנייה שנבנתה ללא היתר בטרם הגשת כתב אישום במטרה למנוע את הגשתו. עוד לדברי ב"כ הנאשם, המאשימה מושתקת מלהגיש כתב אישום כנגד הנאשמים, שכן לא ייתכן שבה בשעה שהרשויות המוסמכות נמנעות מלהגיש כתבי אישום כנגד מי שבנה ללא היתר והרס את שבנה, המאשימה תגיש כתב אישום למי שהרס בעצמו בנייה ללא היתר שלא נבנתה על ידו.

4.בתגובה טענה ב"כ המאשימה כי בכל הנוגע לעבידות לפי סעיף 204 לחוק, החובה היחידה החלה על המאשימה היא לזמן את הנאשם לחקירה באזהרה, וכך היא נהגה גם במקרה זה. ב"כ המאשימה שללה את הטענה בדבר חובת משלוח התראה בטרם הגשת כתב אישום בעבירה של בנייה ללא היתר או בסטייה ממנו. לדבריה, ההנחיות הקיימות מתייחסות רק לעבירה של שימוש בבנייה כשעבירת הבנייה עצמה התיישנה.

5.ראשית יצוין כי בהתאם להוראת סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ), ככלל יש להעלות טענות אלו בתחילתו של ההליך. במקרה זה אמנם טרם ניתנה תשובת הנאשמים לאישום, ואולם מן הראוי היה כי הנאשמים ירכזו את כל טענותיהם המקדמיות ויטענו אותן כאחת, ולא יעלו אותן במשורה, מדיון לדיון.

6.לגופו של עניין. לא זו בלבד שהנאשמים לא הציגו בפועל כל נוהל שיש בו את ההנחיות להן טענו, ולא ניתן להסתפק בטענה כללית על ידיעה על דבר קיומו של נוהל, וודאי לא כאשר המאשימה עצמה מכחישה קיומו של נוהל מעין זה. מה גם שמדובר בטענה לביטול כתב אישום בשל הגנה מן הצדק, שהכלל לגביו הוא כי השימוש בהגנה זו לביטול הליך פלילי ייעשה במשורה ורק במקרים חריגים ביותר (ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (פורסם בנבו, 10.09.13); ע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.08.11), כשמקרה זה – גם לוּ היה מוכח קיומו של נוהל המחייב מתן התראה - אינו נמנה עליהם.

7.גם העובדה שישנן עירייות שקבעו לעצמן נוהל או נוהג לפיו הן אינן מסתפקות בחקירה באזהרה והן שולחות מכתבי התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים, אין בה כדי לחייב את המאשימה לנהוג כן, ופשיטא כי לא ניתן לומר כי במידה והמאשימה לא נהגה כן הדבר מוביל למסקנה כי "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית", כלשון סעיף 149(10) לחסד"פ המגדיר את טענת ההגנה מן הצדק. לא כל נוהל שלא פעלו על פיו מביא לביטול כתב אישום בשל הגנה מן הצדק, שכן לא כל טעות או פגם בשיקול דעת או בהתנהלות המאשימה, מצדיקים שימוש בהגנה זו, השמורה כאמור, למקרים חריגים במיוחד, בהם התנהלות המאשימה היא כה נפסדת, עד שלא ניתן להוסיף ולנהל את ההליך הפלילי בצורה צודקת והוגנת (ראו: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (פורסם בנבו, 10.09.13); ע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.08.11)). ומה גם, שהנאשמים נחקרו תחת אזהרה וידעו על אפשרות הגשת כתב אישום כנגדם.

8.על זאת יש להוסיף כי במקרה זה אין מדובר בעבירה של בנייה ללא היתר שאז ניתן להתרות במבצע הבנייה להורסה, אלא בעבירה של הריסת בנייה ללא היתר ובמקרה שכזה לא ניתן להתרות בנאשם שכן מעשיו כבר הפכו לעובדה מוגמרת.

9.מטעם זה גם אין לשעות לטענה כי אם ניתנת האפשרות למי שבנה בנייה ללא היתר להרוס את הבנייה באופן עצמאי מבלי שיוגש כנגדו כתב אישום, על אחת כמה וכמה שאין מקום להגיש כתב אישום כנגד מי שהרס בעצמו בנייה ללא היתר. לא זו בלבד שכאמור, אין בהנחיות הנהוגות בעירייה אחת לחייב עירייה אחרת, אלא שבמקרה של בנייה ללא היתר ההריסה אינה עבירה אלא החזרת המצב לקדמותו, בעוד שבמקרה זה ההריסה היא היא העבירה.