1. לפניי בקשה להארכת המועד לביצוע צו איסור שימוש חורג שיפוטי, בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה.
2. מדובר בצו איסור שימוש חורג, שניתן במסגרת גזר דין בתו"ב 56650-04-13 בתאריך 10/11/13, ואשר בהתאם להחלטת בית המשפט, מועד ביצועו נדחה ליום 12/8/14, אלא אם יהיה בידי המבקשת אישור לשימוש האמור. לא למותר להוסיף, כי הצו ניתן לאחר שהמבקשת הורשעה, עפ"י הודאתה, בכתב אישום, אשר ייחס לה, בין היתר, ביצוע שימוש חורג במקרקעין נשוא הבקשה. מדובר בהסבת שטח בכפר הס, המיועד עפ"י היתר הבניה לחניה במרתף, לשימוש לגן ילדים-משפחתון, ללא קבלת היתר לשימוש חורג ובניגוד להיתר הבניה ולת.ב.ע החלה במקום.
3. בנימוקי הבקשה צוין, כי בהתאם לייעוץ משפטי שקבלה המבקשת, השימוש אותו היא מבצעת במקרקעין, אינו טעון בהכרח היתר, ובהיעדר מדיניות ברורה בעניין זה, משכה המבקשת את הבקשה שהגישה לקבלת היתר לשימוש חורג. עוד נטען, כי במידת הצורך, תוגש בקשה להיתר לשימוש חורג מטעם המבקשת ויש סיכוי טוב לקבלתה.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה בהדגישה כי בקשת המבקשת להיתר לשימוש חורג ( בקשה מספר 20130034 ), הורדה מסדר היום לבקשת המבקשת. כן מבהירה המשיבה, כי כנגד השימוש החורג המתקיים במקום במשך כשנתיים לפחות, קיימים מתנגדים ומתלוננים, הטוענים כי השימוש במקום כפעוטון מטריד, מפריע, גורם רעשים ואינו מתאים לאופיו של הרחוב. לשיטת המבקשת, בהתאם למדיניות ועדת המשנה של הועדה המקומית, ברי כי קיים צורך בהיתר לשימוש החורג שבנדון ואין לדעת האם יתקבל היתר כאמור, ככל שתוגש בשנית הבקשה. מדובר לפיכך, בהנצחת שימוש בלתי חוקי, בניגוד לקריטריונים שנקבעו בפסיקה.
5. נדמה כי בנימוקיה המפורטים של הבקשה דנן, שמשו להם בערבוביה שיקולים שונים והפניות לפסיקה, אשר עיקר עניינם באופן בחינת החלטות רשויות התכנון, בנוגע להנפקת היתרים לשימוש חורג, בהקשרם של פעוטונים. דא עקא, ההליך בו עסקינן אינו נוגע לביקורת שיפוטית או מנהלית על החלטת גופי התכנון, אלא בשאלה כלום ראוי לדחות מועד ביצועו של צו שיפוטי, אשר ניתן במסגרת גזר דין חלוט.
6. מעובדותיו הבסיסיות של מקרה זה מתבקשת המסקנה, כי לאחר מועד גזר הדין, ידעה המבקשת אל נכון, שהשימוש במקרקעין למטרת גן ילדים-משפחתון, הנו אסור וטעון היתר על פי דין. בהמשך לכך, ובהתאם לנוסחו המפורש של גזר הדין, היה על המבקשת להגיש בקשה לקבלת היתר לשימוש חורג במקרקעין ואין בסיס לעשיית הדין העצמית מטעם המבקשת. נוכח הקביעות בפסק הדין, עליו בחרה המבקשת שלא לערער, השימוש במקרקעין כפעוטון ל – 15 ילדים, מהווה שימוש חורג. לפיכך, אין בידי לקבל את טיעון המבקשת, לפיו סברה כי השימוש האמור אינו טעון היתר ולכן בטלה את בקשתה לקבלת אישור כאמור.
7. לא זו עם זו, ממהותו של השימוש החורג בו מדובר, ומאחריותה של המבקשת כלפי ההורים והילדים עמם התקשרה, ניתן היה לצפות כי המבקשת תקפיד הקפדה יתרה על קיום הוראות החוק והוראות פסק הדין שניתן בעניינה, ותנקוט מבעוד מועד את כל הצעדים המשפטיים הדרושים, לשם הסדרת הפעילות, טרם פתיחתה של שנת לימודים חדשה. לא היה מקום, בהקשר זה, להחלטת המבקשת למשוך את בקשתה לקבלת היתר ואין לה להלין, בנוגע למצב שנוצר, אלא על עצמה.
8. בהתאם להלכה הפסוקה, על המבקש לעכב ביצועו של צו, בהתאם לסעיף 207 לחוק, להראות כי קבלת ההיתר הנה בהישג יד ( ראו למשל ע"פ 654/10 אורה מושב עובדים להתיישבות ואח' נ' מ"י וכן עפ"א (מחוזי נצרת) 112/10 מ"י, הוועדה המחוזית לתו"ב מחוז צפון נ' נחמיאס ).
לעת הזו, אין עומדת לדיון כל בקשה להיתר לשימוש חורג מטעם המבקשת. יתרה מכך, מתגובת המשיבה עולה כי קיימות לשימוש המבוקש התנגדויות שונות מטעם השכנים, כך שאין לדעת האם תאושר הבקשה, ככל שתוגש. מכל מקום, במצב הנוכחי, אין ניתן לומר כי הוצבה בפניי תשתית ראייתית, לפיה קבלת ההיתר מצויה בהישג יד.
עוד אעיר, כי אינטרס ההורים בקיום וודאות לגבי המסגרת החינוכית של ילדיהם הקטינים, מוביל למסקנה, שאין לאשר פתיחת הפעוטון נשוא הבקשה, במתכונתו הנוכחית, למשך שנה נוספת, אלא ככל שיהא ברור כי הנו פועל בהתאם לחוק, על כל המשתמע מכך.