מדינת ישראל נ' סמיר

החלטה בבקשת הנאשם לביטול כתב האישום על יסוד הגנה מן הצדק ולחילופין לזיכויו בשל העדר הוכחה לכאורה - החלטה אשר בסופה מצאתי להורות על זיכוי הנאשם.

רקע דיוני

1. כתב האישום הוגש ביום 16.12.2010 ובו מיוחסת לנאשם עבירה של שימוש "בחלל בשטח של כ-45 מ"ר המחולק לשני מפלסים" - ללא היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, למרות שביצועו של השימוש טעון היתר. הנאשם מואשם בביצוע השימוש בהיותו המשתמש בפועל והאחראי לביצוע השימוש. ביצוע השימוש הטעון היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כמובן עובר לתיקון 116; להלן - החוק) ללא היתר הוא עבירה על סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק, בצירוף תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967.

2. ביום 28.1.2013 הוצג בפני בית המשפט (המותב שדן בתיק בזמנו) הסדר עונשי שהושג בתיק בין ב"כ הנאשם דאז לבין המאשימה, וזאת לאחר הודאה שניתנה קודם לכן. הנאשם לא נכח בדיון. על הסניגור הוטל להגיש לתיק תוך חודש אישור חתום של הנאשם לפיו הוקראו לו פרטי גזר הדין והובנו על ידו וכי שוברי תשלום הקנס נמסרו לידיו.

3. אלא שאישור כאמור לא הוגש לתיק. בהמשך בוטלו הן גזר הדין והן הכרעת הדין.

4. לאחר מכן, ביום 15.2.2015 נשמעה פרשת התביעה (בפני מותב קודם) - עד אחד, כפי שהוגדר בכתב האישום.

   יצויין כי לאחר מתן גזר הדין הראשון (שבוטל) התחלף ייצוגו של הנאשם.

5. לאחר שמיעת פרשת התביעה העלה ב"כ הנאשם שתי טענות שהן נושא החלטה זו. תשובת המאשימה ניתנה על אתר.

   המותב הקודם קבע בסיומו של הדיון כי החלטה תינתן בהמשך ותישלח לצדדים או שהצדדים יוזמנו להקראתה. אלא שבחלוף הזמן לא ניתנה החלטה כאמור וביום 30.7.2017 הורה המותב הקודם על העברת התיק לטיפולי.

   הסניגור הוסיף פסיקה (לבקשתו) לתמיכת טענותיו והמאשימה לא ניצלה את הזכות שניתנה לה להגיש טיעון משפטי משלים מטעמה.

   פעלתי גם לאחזור מסמכי תיק (שהוסב בינתיים ממערכת המחשוב הישנה למערכת 'נט המשפט'), על התשריט שצורף לכתב האישום ועל המוצגים שהוגשו בדיון ההוכחות.

   הגיעה העת להכריע.