אבו ואח' נ' עיריית נתניה

לפני בקשת המבקשים להארכת מועד כניסת צו ההריסה שניתן במסגרת גזר דין בעניינם למשך שנה וחצי.

מדובר בגזר דין מיום 29.5.16 על פיו עליהם להרוס את הבניה נושא כתב האישום תוך 18 חודשים, אלא אם כן ינתן היתר לבניה לבניה האמורה עד אז.

מועד כניסת צו ההריסה לתוקף היה, איפוא, ביום 29.11.17.

ביום 16.11.17 הגישו המבקשים בקשתם אותה תמכו במסמכים רפואיים המצביעים על מצבו הרפואי של המבקש 1 ועל הטפולים הרפואיים והאשפוזים שעבר במהלך השנה האחרונה ואשר בעטים לא יכול היה לקדם את הליך ההכשרה באופן יעיל.

לצד האמור טענו המבקשים כי שלמו את אגרת הבקשה להיתר בניה וכי החלו לטפל בהכשרת המצב הקיים, ועל כן – בשים לב למצבו הרפואי של המבקש 1 ועל מנת לאפשר להם השלמת הליך ההכשרה בו החלו לטענתם בנסיבות אלה – עתרו להארכת המועד האמורה.

המשיבה הגיבה לבקשה וטענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף לאור אי עמידתה בתנאי הסף מאחר שהוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט – 2008 ומאחר שלא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע המצביע על המצב התכנוני והליכי הרישוי ואף לא צרפו כל אסמכתא אודות התקדמות מצב זה.

עוד טענה המשיבה כי מבדיקה שערכה, מעולם לא שולמה אגרת הבקשה להיתר בניה ואך לא הוגשה בקשה למידע לצורך קבלת היתר, כך שהליך הרישוי כלל לא החל, ועל כן אין הבקשה עומדת בתנאי שנקבע בפסיקה – קיומו של היתר בניה בהישג יד מיידי או למצער קרוב.

לפנים משורת הדין אפשרתי למבקשים להשיב על התגובה והללו השיבו בצירוף הצעת מחיר של מתכננת וסקיצות שונות וטענו כי הללו מצביעים על קידום הליך הרישוי.

במישור העקרוני אין ספק כי הצדק עם המשיבה וכי בקשה זו אינה עומדת לא בתנאי הסף שנקבעו בתקנות ולא בתנאי המהותי של היות היתר הבניה בהישג יד מיידי (ראה למשל רע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל – הועדה המרחבית לתכנון ולבניה שרונים (12.6.2014)).

עוד צודקת המאשימה בכך שקיימת חשיבות ניכרת להריסת בניה בלתי חוקית ויש לצמצם את השימוש שעושים בתי המשפט בסמכותם להאריך מועד זה, עמדה זו באה לידי ביטוי בפסיקה פעמים רבות (ראה למשל רע"פ 1288/04 נימר נימר נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (9.3.2004)) ואף הועצמה במסגרת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה והמגבלות שהטיל על דחית מועד ביצועו של צו הריסה.

עם זאת, אינני סבור כי יכול בית המשפט לעמוד מנגד ולהתבסס באופן נוקדני אך ורק על דרישות הפסיקה מבלי לחוש את מצוקת מתדיין העומד לפניו ופונה לקבלת סעד ממנו, ויהא זה נאשם אשר הורשע בדין.

קיימים מקרים חריגים בהם על בית המשפט לנהוג לפנים משורת הדין בשל נסיבות מיוחדות ומצוקה חריגה ולהאריך את המועד לביצועו של צו הריסה אף אם אין הנאשם עומד באופן דקדקני בדרישות הפסיקה בשל נסיבותיו הקשות המוכחות – התייחסתי לסוגיה זו באריכות בהחלטתי בבב"נ (נתניה) 56438-03-17 אידה זנזורי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (20.8.2017).

המבקש 1 הציג בצמוד לבקשתו אישורים רפואיים המצביעים על כך שבמהלך שנת 2017 נאלץ להקדיש זמן ניכר לטיפולים רפואיים ואשפוזים בשל בעיות רפואיות מורכבות מהן הוא סובל, אשר הביאו למעשה למצב שבמרבית התקופה שבין מועד מתן גזר הדין למועד כניסת צו ההריסה לתוקף נבצר ממנו – ומזוגתו אשר ליוותה אותו – לטפל בהכשרת הבניה באופן אפקטיבי.

גם תיקון 116 לחוק התכנון והבניה אשר הגביל את שיקול דעת בית המשפט לענין הארכת מועד כניסתם של צוי הריסה לתוקף הותיר מידת מה של שיקול דעת בענין זה, מנימוקים מיוחדים שירשמו ולעיתים אף בתנאים שונים.

במצב דברים זה סבורני כי יש לראות גם בראיות שהגישו המבקשים אודות הטיפול המצומצם עד כה בהליך הרישוי שעודנו מצוי בשלב טרומי כבסיס לכך שהללו לא שקטו על שמריהם מאז גזר הדין ולא התעלמו מגזר הדין, אדרבה – בשים לב לנסיבותיהם האישיות ניתן לראות בפעילות זו מאמץ לא מבוטל להכשרת המצב הקיים אף אם אין מדובר בקיום הצו.

סבורני כי ניתן לראות במכלול האמור גם נימוקים מיוחדים המצדיקים, אף במצב המשפטי הנוכחי לאחר כניסת תיקון 116 לחוק התכנון והבניה לתוקף, הארכת מועד כניסת הצו לתוקף.

עם זאת, אין לראות בהתחשבות האמורה כבסיס למסמוסו של צו בית המשפט ולהפיכתו לאסקופה נדרסת ויש לדרוש מן המבקשים לעשות שימוש נאות בתקופת החסד אשר הוענקה להם על מנת לקדם באופן ענייני ויעיל את הכשרת המצב הקיים בעניינם.