ועדה מקומית לתכנון בית שמש נ' שריקי

הנאשם הודה והורשע בשימוש הטעון היתר, ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). 

1. על פי עובדות כתב האישום, החל משנת 2015 משתמש הנאשם בדירת מגורים ששטחה כ- 88 מ"ר, כחנות מסחרית.

   טענות הצדדים לעונש:

2. ב"כ המאשימה טענה שהמדובר בשכונה חדשה והמדיניות היא להחמיר עם הקנסות, כדי להרתיע ולמנוע חריגות בניה נוספות. בשים לב לכך שהמדובר בעבירה משנת 2015, הרי שהמדובר בהנאה מפירות העבירה במשך למעלה משנה, ויש להטיל על הנאשם קנס בסך 1,200 ₪ למ"ר- 105,600 ₪ וכן, תשלום היטל השבחה בסך 78,000 ₪, בהתאם לשומת ההשבחה שהוגשה ע"י המאשימה.

3. ב"כ הנאשם טען שהקנס הראוי בנסיבות העניין הוא 1,000 ₪ וזאת, בשים לב לכך שבהתאם להסכם השכירות, על השוכר היה לקבל היתר לשימוש חורג. השוכר לא עשה כן. לאחר עזיבת השוכר והשכרת החנות לאחר, התברר לנאשם שלא ניתן היתר לשימוש חורג בנכס. מאז פועל הנאשם לקבלת היתר והנאשם סבור שהיתר כאמור, יינתן. ב"כ הנאשם טען שהעונש המבוקש ע"י המאשימה גבוה עשרות מונים מהעונשים שהוטלו במקרים דומים והפנה למספר פסקי דין שניתנו, לגישתו, במקרים בהם נעשה בנכסים המיועדים לתעשייה או למחסנים, שימוש למגורים.

   אשר להיטל ההשבחה, הסכום המבוקש ע"י המאשימה מתייחס לשלוש שנים של שימוש חורג, ולא לשנה. מכאן, שככל שיש מקום לחייב את הנאשם בהיטל השבחה, הרי שיש לעשות כן בחישוב יחסי לשנה אחת, החל מסוף יולי 2015. ב"כ הנאשם הוסיף וטען, כי דמי השכירות אותן קיבל הנאשם הינם בסך 4,000 ₪ בחודש, סכום דומה לסכום שהיה מתקבל בגין השכרה למגורים. אף בהנחה שמדובר בסכום גבוה יותר מדמי שכירות למגורים, אין מדובר ברווח יחסי העולה על 500 ₪ לחודש. יוער- כי לא צורפה כל ראיה לעניין דמי השכירות שהתקבלו בפועל או שניתן היה לקבל בעבור השכרה למגורים. 

4. נוכח הטיעונים וההצהרה שהנאשם השתכר 4,000 ₪ לחודש מדמי שכירות, עתרה המאשימה לחיוב הנאשם בקנס בהתאם לסעיף 63א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), פי 4 משווי טובת ההנאה שהושגה מהעבירה. 

5. הנאשם הבהיר שהתכניות לקבלת היתר יוגשו בשבוע שלאחר הטיעונים לעונש. הנאשם שב וטען שהשוכר הראשון אמר שהוא זה שמטפל בקבלת ההיתר לשימוש חורג.

   דיון:

6. העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו, כמפורט בסעיף 40ב לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). מתחם העונש ההולם יקבע תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

7. אין צורך להכביר מילים בדבר חומרתן של עבירות על חוק התכנון והבניה, ועל הצורך באכיפה הולמת. מדיניות הענישה בעבירות כאמור הינה מדיניות של הרתעת הנאשם הספציפי ושל עבריינים פוטנציאלים. "לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבנייה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט" (ע"פ 917/85 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גליל נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29, 31). "למרבה הצער, אף שחלפו עשרות שנים, הדברים לא השתפרו, ואדרבה, הפקרות שהיא בחינת מכת מדינה פשתה והלכה" (רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל. 22/05/05).