תו"ב 38181-01-13 ועדה מקומית לתכנון בקעת בית הכרם נ' עבדאלגני

בפני בקשת המבקש לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה, השתכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבניה) להארכת מועד כניסתו לתוקף של צו הריסה שניתן בתיק זה.

 הבקשה וההליכים עד כה

1. בתיק זה הוגש נגד המבקש כתב אישום (שלימים תוקן) שבו יוחסו לו עבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין הטעונים היתר ללא היתר לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה. בכתב האישום המתוקן תוארה הבניה שבוצעה על ידי המבקש והיא כוללת: סככה לרחיצת כלי רכב בשטח של כ- 70 מ"ר, משרדים ושירותים בשטח כולל של כ- 25 מ"ר ויציקת משטח בטון בשטח של כ- 180 מ"ר – המדובר בבניה בשטח כולל של כ- 275 מ"ר אשר מהווה מקום לניהול עסק של רחיצת כלי רכב.

    

2. ביום 1.11.2015 ניתן גזר דין לאחר שהמבקש הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן. בגזר הדין הוטלו על המבקש עונשים שונים בכללם צו להריסת המבנים מושא כתב האישום (להלן: הצו). עוד נקבע בגזר הדין כי הצו יכנס לתוקף בתום 12 חודשים ממועד מתן גזר הדין, דהיינו ביום 1.11.2016, אלא אם ישיג המבקש היתר בניה כחוק לבניה.

    

3. יצוין כי ביום 15.11.2015 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה סופית בבקשה דנן. עוד באותו יום ניתנה החלטה לפיה הוריתי על עיכוב ביצוע צו ההריסה.

    

4. בבקשה מבוקש להורות על הארכת המועד לכניסת צו ההריסה לתוקף בשנה נוספת או לפרק זמן סביר אחר וזאת מכוח סעיף 207 לחוק התכנון והבניה. בבקשה נטען כי לאחר מתן גזר הדין החל המבקש בהשלמת ההליך לקבלת היתר בניה, מילא אחר דרישות רשויות התכנון ואף שילם חלק מהאגרות לצורך קבלת היתר הבניה. לדברי ב"כ המבקש, הבקשה הוגשה על מנת לאפשר למבקש למצות את הליכי הרישוי לקבלת היתר בניה אשר התעכבו בשל סכסוך משפחתי הנוגע לפירוק שיתוף בנכסים המשותפים. צוין בבקשה כי המחלוקת בעניין פירוק השיתוף הגיעה לידי סיום במסגרת הליך משפטי. על כן, נטען כי כיום אין מניעה לקבל היתר הבניה ואף צורף מכתב ממהנדס. לצד הטענות בדבר ההתקדמות בהליך התכנוני, חזר ב"כ המבקש על טענותיו שהועלו במסגרת הטיעונים לעונש באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש, שלדידו צריכות לקבל ביטוי בעת קבלת ההחלטה בבקשה. ב"כ המבקש ציין כי הוא מודע לכך שהבקשה הוגשה בניגוד לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט- 2008 (להלן: התקנות), וזאת מהסיבה שהמבקש לא ידע אודות האפשרות להגשת בקשה זו.

    

5. המשיבה מתנגדת לבקשה והיא מעלה טענות סף שבסדרי דין. נטען כי הבקשה לא הוגשה בהתאם לתקנות ואליה לא צורפו המסמכים הנדרשים. לגופה של הבקשה, טען ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הבקשה וזאת ממספר נימוקים. נטען כי ביום 9.8.2012 הגיש המבקש בקשה לקבלת היתר בניה שמהותה הקמת סככה לרחיצת רכבים בשטח 70 מ"ר וחנות בשטח 16 מ"ר (המבנים מושא האישום), אולם, בקשה זו נדחתה ע"י רשות התכנון ביום 22.3.2013 וזאת מאחר ולא הוכחה בעלות על השטח (חלק מהשותפים לא חתומים על הבקשה להיתר)), ומאחר ונמצאה לא מתאימה לתכנית החלה על השטח – תכנית איחוד וחלוקה ג/בכ/25/08/10785 (צורף העתק מהחלטת ההועדה מיום 22.3.2013). נטען עוד כי לאחר דחיית הבקשה הגיש המבקש ביום 3.3.2016 בקשה נוספת להיתר בניה אולם הפעם – מהותה של הבקשה היתה מבנה מסחרי בשטח עיקרי של 167 מ"ר ו- 14 מ"ר ממ"ד. ביום 31.3.2016 הוחלט ע"י הוועדה לתכנון ובניה להשהות את הדיון בבקשה ממספר נימוקים, בכללם כי לא קיימת הוכחת בעלות על הקרקע וכי נדרשת הסכמת הבעלים הרשומים על תשריט החלוקה ועל "הגרמושקה" (צורף העתק מהבקשה להיתר ומהחלטת ההועדה מיום 31.3.2013). ב"כ המשיבה הבהיר כי בקשה זו מהותה בניה חדשה ולא לגיטימציה לבניין קיים כך שבקשה זו מתייחסת לבניית מבנה השונה לחלוטין מהמבנים מושא הצו. יוצא אפוא – כך לדברי ב"כ המשיבה – כי המבקש לא הגיש בקשה להכשרת הבניה מושא צו ההריסה. אשר לטענת המבקש כי הליך קבלת ההיתר התעכב בשל פירוק השיתוף, טען ב"כ המשיבה כי המבקש לא הציג כל ראייה התומכת בטענתו כי הסכסוך עם בני משפחתו הסתיים.

    

6. ביום 1.1.2017 הגיש המבקש, לפי החלטתי, את תגובתו לתשובת המשיבה ובה חזר על טענותיו אשר הועלו קודם לכן בבקשה. נטען בתגובה כי קבלת היתר בניה הנה בהישג ידו של המבקש ועל כן מבוקשת הארכת מועד כניסת צוו ההריסה לתוקף. אשר לטענת המשיבה כי הבקשה לקבלת היתר בניה לבנית מבנה מסחרי מתייחסת לבניה שונה מזו שלגביה ניתן הצו – המבקש טען כי בקשתו למתן היתר לבניה הנה אכן לייעוד מסחרי, אך היא מהווה התאמה באשר לאותו שימוש של המבנים הקיימים מושא צוו ההריסה. ראוי לציין כי גם במסגרת תגובה זו, ועל אף ההזדמנות שניתנה למבקש, לא הוגשה מטעמו כל אסמכתא לתמיכה בטענותיו.