עיריית בית שמש נ' וינברגר ואח'

לפניי בקשת הנאשם 1 (להלן "הנאשם") לביטול כתב האישום שהוגש כנגדו. בבקשתו העלה הנאשם שלוש טענות מקדמיות. הראשונה- שכתב האישום הוגש בשיהוי, בניגוד לסעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1983 (להלן "חוק סדר הדין הפלילי"). השנייה- שלא נגבתה גרסתו בטרם הוגש כתב האישום והשלישית- שיש לבטל את כתב האישום בשל אכיפה בררנית המבוצעת באזורים שונים בעיר בית שמש בשל השתייכות מגזרית (טענה שנדונה בפני כב' השופט א' וינשל).

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו בניית תוספות בניה על גג המבנה וחלוקתו ליחידות דיור בשטח כולל של כ- 304 מ"ר, שימוש בבנייה האמורה, אי קיום צו הפסקה מינהלי וכן, אי קיום צו הפסקה שיפוטי, עבירות על חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להתקבל ויש להורות על ביטול כתב האישום. אנמק.

הגשת כתב האישום לאחר המועד הקבוע בסעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי

בהתאם להוראת סעיף 57א(א) לחוק סדר הדין הפלילי, "משך הליכי חקירה והעמדה לדין יהיה בהתאם לתקופות שייקבעו בנוהלי רשויות החקירה באישור היועץ המשפטי לממשלה ובהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, לפי העניין; לא יוגש כתב אישום אם חלפו התקופות הקבועות בנהלים ובהנחיות כאמור אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה" (הדגשה הוספה). בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.1202 בעניין "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (להלן "הנחיית היועץ המשפטי לממשלה" או "ההנחיה") הוגבל זמן הטיפול בכתב אישום בעבירה מסוג עוון ל- 12 חודשים. בחודש מרץ 2020 עודכנה ההנחיה ופרק הזמן להגשת כתב אישום הוארך ל-18 חודשים מיום " קליטת התיק ביחידת התביעה ועד למועד קבלת ההחלטה הסופית בדבר העמדה לדין או סגירת התיק".

בנסיבות תיק זה וכעולה מהתיעוד שצורף ע"י הנאשם, התיק הועבר למחלקה המשפטית בחודש ספטמבר 2017 ופרט להגשת בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי שבוצעה באותו החודש, לכאורה לא בוצעו בתיק פעולות חקירה נוספות. קרי- כתב האישום הוגש כשנתיים ושמונה חודשים לאחר קליטת התיק ביחידת התביעה וזאת, למרות שלא התקיימו העילות הקבועות בהנחיית היועמ"ש המאפשרות לחרוג מפרקי הזמן הקצובים.

המאשימה טענה שההנחיה לא הוחלה על התביעה העירונית, אך לא תמכה טענתה זו בדבר ולא ניתנו טעמים להחרגתה מיתר רשויות התביעה. יצוין כי טענה דומה נדונה ונדחתה בהחלטת כב' בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים בתו"ב 2794-09-18 מדינת ישראל נ' חיים מזרחי (20/01/22):

"אינני רואה טעם להבחין בין החלת "רוחה" של ההנחיה על התביעה העירונית לבין פעולה בהתאם לה דה פקטו, במיוחד שעה שחלף למעלה מעשור מאז ניתנה ההנחיה בגרסתה ראשונה. ככל שיש ממש בטענות התביעה על הצורך בהתאמת ההנחיה לתביעה העירונית, היה די זמן לעשות כן ומשהדבר לא נעשה, לא ניתן לזקוף זאת לזכות המאשימה ולפטור אותה מעמידה בסד הזמנים הקבוע בה. יתרה מכך, נדרשת יציבות וודאות בכללים החלים בהליכים פליליים ולא ניתן להותיר קבלתו של מצב עמום בו "רוח" ההנחיה חלה על התביעה העירונית, אך לא ההנחיה גופה, תוך הותרת מועד הגשת האישום, בפועל, לשיקול דעתה".

בחינת הפסיקה במקרים בהם הוגש כתב האישום תוך חריגה מפרקי הזמן שנקבעו בהנחיית היועמ"ש העלתה שבתי המשפט בחנו בכל מקרה ומקרה האם יש הצדקה לביטול כתב האישום או שמא, ניתן להסתפק בסעד אחר כביטול ההרשעה או הקלה בעונש.

1. בת"פ (מקומיים בת-ים) 2113/18 הוועדה מקומית לתכנון ובנייה בת ים נ' שמעון וקרן אסולין (לא פורסם. 20/10/21) כתב האישום אשר ייחס לנאשמים עבירות על חוק התכנון והבניה, הוגש 18 חודשים ו- 16 ימים לאחר העברת תיק החקירה לתביעה. שם נפסק, "... לא מצאתי כי מתקיים כאן מקרה חריג המחייב ביטולו של כתב אישום מלכתחילה, ללא שמיעת ובירור הטענות".