-
נגד הנאשמים שבכותרת הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה , תשכ''ה-1965 ( להלן: חוק התכנון והבניה) , כך שבמועדים הרלוונטיים לכתב האישום הם נמצאו כמי שמשתמשים ו/א אחראים לשימוש בסטייה מהיתר הבניה התקף לנכס נשוא הדיון הממוקם בשדרות ההסתדרות מס' 234 , כאשר הנכס הנ''ל מיועד לשימוש תעשייתי בעוד שהשימוש שנעשה בפועל , הינו לצרכי מועדון.
-
הנאשמים מס' 1 ו-2 היו , במועדים הרלוונטיים לענייננו , המחזיקים בנכס והמשתמשים בפועל , ואילו הנאשמת מס'4 , חברה בע''מ , היא הבעלים של הנכס , והנאשם מס' 3 הוא מנהל החברה.
-
הנאשמים מס' 3ו-4 העלו בפתח הדיון טענה מקדמית של הגנה מן הצדק , בעיקר מן הטעם שכתב האישום נגדם הוגש בלא שהם זומנו לחקירה , בלא שניתנה להם ההזדמנות להעלות טענותיהם בפני רשויות התביעה , בצורה נאותה , בטרם יוחלט על הגשת כתב האישום נגדם , תוך פגיעה בזכויותיהם , בצורה מהותית שיש בה כדי להצדיק את ביטול כתב האישום נגדם.
-
הנאשמים דנן , מס' 3 ו- 4 , הם , כאמור , הבעלים של הנכס , כאשר האחריות לשימוש בסטייה מהיתר מיוחסת אליהם מכוח היותם הבעלים של הנכס , ובפיהם טענת הגנה של הגנת בעלים , טענה המעוגנת בהוראות סעיף 208(ב) לחוק התכנון והבניה , טענה ,שהיום , לאחר תיקון מס' 116 לחוק התכנון והבניה , מעוגנת בסעיף243(ז) לחוק התכנון והבניה.
-
טענה זו , כך הנאשמים , לא נחקרה ולא נבחנה כראוי , כאשר , כך לשיטת הנאשמים , כלל לא התנהלה חקירה כפי שראוי שתתנהל , כאשר מכתב ההתראה לנאשמים דנן , בדבר ביצוע העבירה של שימוש בסטייה מהיתר הבניה , נשלח אליהם בחלוף שנה ממשלוח מכתב ההתראה לנאשמים מס' 1 ו- 2 , הם לא זומנו לחקירה , בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה , תוך פגיעה מהותית בזכויותיהם , כאשר בסופו של יום ,ומשהוחלט על הגשת כתב האישום נגד הנאשמים דנן , בלא שבוצעה חקירה ראויה , בלא שהם זומנו לחקירה , כאשר מכתב ההתראה שנשלח אליהם , ושוב בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה , צויין כי גירסתם שתימסר עלולה לשמש כראיה במשפט נגדם , על אף העובדה שמדובר בגירסה שהנאשמים נדרשו למסור אותה למפקח הבניה שאיננו גוף חוקר , דבר שהגביל את הנאשמים במסירת גירסתם , ובהמשך לאותו מכתב התראה של הפיקוח , נשלחה התראת התובע העירוני , שעל פי ניסוחה , היא נשלחה לאחר סיום פעולות החקירה.
-
טוענים הנאשמים כי מדובר בפגמים מהותיים שנפלו בהתנהלות הוועדה בניהול החקירה , אשר נעשתה שלא בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה , הנחיות שתוקפן מחייב את הוועדה , תוך פגיעה , כאמור , בזכויות הנאשמים ,ללא ביצוע חקירה ראויה , שלו הייתה אכן מתבצעת , רוב הסיכויים שהמאשימה הייתה מגיעה למסקנה כי אין מקום להגשת כתב האישום נגד הנאשמים דנן.
-
לטענת הנאשמים , קיים שוני מהותי בין מצב בו הם מעלים טענותיהם בפני הגוף החוקר , כך שבפני המאישמה תהיה מונחת תשתית ראייתית משמעותית , ונתונים שמאפשרים לה לקבל את ההחלטה על עצם הגשת כתב האישום , לבין מצב בו הנאשמים אמורים להתמודד בפני האישום עצמו , בפני בית המשפט , תוך התמודדות לא פשוטה במצב בו קיים נגדם כתב אישום והם חייבים להוכיח טענותיהם , תוך הקצאת משאבים כספיים , זמן ולחץ מעצם קיומו של ההליך , וכי הפגיעה בהם במצב הדברים דנן , מחייב הסקת המסקנה כי אין מקום להמשך קיומו של הליך זה נגדם , וכי המשך ההליך וקיומו , יש בהם כדי לפגוע פגיעה משמעותית בתחושת הצדק וההגינות , וכי אין אמצעי אחר , דרסטי פחות , שיהיה בו כדי לתקן פגם זה.
-
הצדדים העלו טענותיהם בכתב וכן השלימו טענותיהם בעל פה בדיון שהתקיים לפניי היום.
-
הנאשמים חזרו שוב ושוב על טענותיהם , תוך הפנייה לפסיקה רבה הדוגלת בגישה של ביטול כתבי אישום במצבים בהם לא בוצעה חקירה.