תו"ב
בית משפט השלום קריית שמונה
|
2338-08-11
29/03/2015
|
בפני השופט:
ניר מישורי לב טוב
|
| - נגד - |
מאשימה:
ועדה מקומית לתכנון ובנייה מעלה חרמון מסעדה
|
נאשמים:
עאטף יוסף
|
| החלטה |
1.ביום 20.12.2012 הורשע המבקש, על פי הודאתו, בבניית מבנה מבניה קשיחה - קומה אחת בשטח כל כ – 130 מ"ר ללא היתר (להלן: "העבודות") במקרקעין הנמצאים במגרש 68, בתחום תוכנית ג/5867 בכפר מסעדה (להלן: "המקרקעין").
2.ביום 17.12.2013 נגזר דינו של המבקש ובין היתר, הוא חוייב להרוס את הבנייה הבלתי חוקית תוך 12 חודשים מיום מתן גזר הדין, דהיינו, עד ליום 17.12.2014, אלא אם כן יקבל היתר כדין עד למועד זה.
3.ביום 07.12.2014 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד לביצוע צו ההריסה. נתבקשה תגובת המשיבה בתוך 9 ימים. ביום 13.01.2015 הגישה המשיבה את תגובתה לאחר קבלת ארכה מטעם בית המשפט להגשת התגובה, כבקשתה.
4.ביצוע העבודות והשימוש במקרקעין נעשו, כאמור לעיל, ללא היתר ובסטייה מהוראות תוכנית לפי סעיף 145 (א) ו - 204 ( א) ו - (ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"). לטענת המבקש הסיבה היחידה שעד היום לא קיבל היתר בניה הינה התנגדות רשות מקרקעי ישראל למתן ההיתר, וכעת הוא מצפה כי לאור המגעים עם הרשות למקרקעי ישראל תתקבל הסכמת הרשות למקרקעי ישראל ויינתן למבקש היתר בניה.
לטענת המשיבה, המדובר בבניית מבנה מגורים מבניה קשיחה בשטח של כ – 130 מ"ר שהוקם ללא היתר באדמות כפר מסעדה. הבקשה להיתר הוגשה לועדה לתכנון ובניה בשנת 2007 ולא נדונה מחמת אי תשלום הפיקדון על חשבון אגרת החובה שיש לשלם עם פתיחת הבקשה, בקשה שכיום אין לה תוקף בחלוף השנים.
ביחס לטענת המו"מ עם הרשות למקרקעי ישראל עליה טוען המבקש, מציינת המשיבה כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית כל שהיא למו"מ שמנהל המבקש עם הרשות למנהל מקרקעי ישראל או לכל הידברות ספציפית בנוגע למקרקעין נשוא הבקשה.
5.עוד טוענת המשיבה שהבקשה אינה עומדת בדרישות ובתנאי הסף שנקבעו בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט – 2008 (להלן: "התקנות"), ועל פי סעיף 6 לתקנות בית המשפט אינו רשאי לדון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים כמפורט בתקנות, כמפורט להלן:
(א).לא צורף לבקשה תצהיר איש מקצוע המטפל בהליכי הכשרת המבנה מטעם המבקש (בניגוד לתקנה 2 (ג) לתקנות).
(ב ).הבקשה הוגשה ללא תגובת המשיבה (בניגוד לתקנה 3 לתקנות).
(ג ).הבקשה הוגשה ללא פירוט כלשהו של נתוני הליך הרישוי שעליו נסמכת בקשתו.
(ד).הבקשה לא נתמכת באסמכתאות ו/או מסמכים לביסוס הבקשה.
לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי תכלית החוק מחייבת ביצוע צווים במועדם, ובענייננו המבקש הגיש בקשה להיתר בשנת 2007, בקשה שלא נדונה כלל לאור העובדה שהמבקש לא שילם את האגרה כמתחייב, וממילא בקשה זו אינה רלוונטית עוד משחלפו כל כך הרבה שנים ותוקפה פג. למרות הכל בחר המבקש לבנות, תוך שקובע הוא עובדות בשטח.
נימוק נוסף לדחיית הבקשה הינו כי בקשה לארכה יכול שתוגש רק כאשר קיימת בקשה להיתר בניה ותוך פרק זמן קצר יינתן ההיתר כמבוקש, בקשה שלא קיימת במקרה שלנו בפרט נוכח העובדה שהמבקש כלל לא פועל לקבלת היתר על בסיס בקשה חדשה מאז שנת 2007. על המבקש להגיש בקשה חדשה שתיבחן נוכח המצב התכנוני – משפטי השורר כיום במקרקעין, ומשלא נעשה הדבר, אין המשיבה יכולה לאמוד את הסיכוי לקבלת היתר וזאת מבלי להתנות בהסכמת הרשות למקרקעי ישראל.
דיון ומסקנות:
6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.
7.תכליתן של התקנות להסדיר את הפן הפרוצדורלי של הדיון בבקשות לפי סעיף 207 לחוק באופן שיאפשר לבית המשפט לקבל תמונה מלאה ומקיפה של המצב התכנוני, בטרם ידון בבקשה.