תביעת קרנית לשלם פיצויים לתושבת השטחים

העובדות

1.         התובעת בת 35, תושבת כפר טייבה ליד רמאללה, יועצת וחוקרת רפואית במקצועה, בעלת תואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. ביום 24.4.00 נפגעה התובעת בתאונת דרכים קשה בכביש עוקף עופרה ליד רמאללה (להלן - "התאונה"). התובעת פונתה בדחיפות למחלקת טיפול נמרץ בבית החולים מקאסד בירושלים, שם קיבלה טיפול דחוף וראשוני להצלת חייה. התובעת אושפזה במשך 38 ימים בבית החולים, עברה מספר ניתוחים, בדיקות וצילומים, במסגרתם אובחן כי התובעת נפגעה קשה בכל חלקי גופה. מאז התאונה מקבלת התובעת טיפולים רפואיים שונים והיא תחת השגחה של הרופאים, אשר טיפלו בה מאז התאונה. התובעת גם נותחה בחלקים שונים של גופה.

2.         התובעת הגישה תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקיה בשל התאונה נגד מספר נתבעים: הנתבעת 1, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן - "קרנית"), הנתבע 2, הנהג שהסיע אותה, והנתבעת 3, החברה הלאומית לביטוח שמקום מושבה ברמאללה. ביום 2.4.08 נדחתה התביעה נגד הנתבעת 3. הנתבע 2 לא הגיש כתב ההגנה מטעמו.

3.         בכתב ההגנה של קרנית נטען, כי דין התביעה נגדה להדחות על הסף, בין היתר מהטעמים הבאים:

התאונה לא ארעה בשטח מדינת ישראל ולכן אין תחולה לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפיצויים");

התובעת לא הייתה מעולם תושבת או אזרחית ישראל והיא תושבת הרשות הפלסטינית;

התביעה התיישנה, שכן על פי הדין החל באזור, תקופת ההתיישנות היא שנתיים. התאונה ארעה ביום 24.4.00 וכתב התביעה המקורי הוגש ביום 8.11.06;

ככל שאין לנתבע מספר 2 ביטוח תקף, היה על התובעת להגיש תביעה נגד "הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים";

על פי הוראות הסכם הביניים, תחום ביטוח רכב מנועי ופיצויים לנפגעי תאונות דרכים הועבר לאחריות הרשות הפלסטינית על כל המשתמע מכך;

לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בתביעה מכיוון שאין לנתבעת 1 משרד או מקום עסקים בירושלים וכתב התביעה אינו מפרט עובדות המקנות לבית משפט זה סמכות מקומית להידרש לתביעה.

4.         בין הצדדים התנהל משא ומתן במטרה להגיע לפשרה, אשר תייתר את הצורך לדון בתיק אך הצדדים לא הגיעו לעמק השווה. לפיכך, החלטתי ביום 26.2.09 כי הצדדים יסכמו בשאלות המקדמיות שעוררה קרנית בכתב הגנתה.

טענות התובעת

5 .         בא-כוח התובעת, עו"ד דהוד איימן, טען כי קרנית שילמה בפשרה פיצויים לארבעת הנפגעים האחרים בתביעה שהגישו נגדה מבלי שעוררה נגדם טענה של חוסר סמכות או חוסר חבות. בנוסף, התובעת קיבלה התחייבויות לכיסוי טיפולים רפואיים מקרנית מבלי שטענה לחוסר חבות מצידה. עד שנת 2005 לא חוקקה הרשות הפלסטינית חוק בדבר ביטוח כלי רכב ולכן צו פיצויים נפגעי תאונות דרכים (יהודה והשומרון) (מס' 677), התשל"ו-1976 (להלן - "הצו") נותר בתוקף. יתרה מזו, החוק שחוקקה הרשות הפלסטינית אינו יכול לבטל את הצו האמור משום שכל צו הנוגד צו של המושל מתבטל (סעיף XVIII 4(א) להסכם הביניים). בא-כוח התובעת הוסיף וטען, כי הסמכות של הרשות הפלסטינית אינה משתרעת על שטחי התיישבות ולא על אתר צבאי. לבית המשפט אין ידיעה שיפוטית מהו שטח התיישבות ומהו אתר צבאי. עובדה זו יש להוכיח באמצעות תעודה של מפקד כוחות צה"ל.

לפיכך, טען בא-כוח התובעת, כי בנסיבות המקרה דנן יש להחיל את הוראות חוק הפיצויים גם בהתחשב במצגים של קרנית שהחתימה את התובעת על מסמכים הנושאים את הסמליל (לוגו) שלה ושבגינם קיבלה התובעת תשלומים תכופים וקרנית התחייבה לשלם עבור הבדיקות והטיפולים של התובעת. בסמליל של המסמכים הללו מופיעה קרנית ישראל ולא קרנית שטחים.

טענות קרנית

6.         בא-כוחה של קרנית, עו"ד אלון בלגה, טען כי מדובר בתאונה שארעה מחוץ לשטח ישראל שבה כל המעורבים הם תושבי הרשות הפלסטינית וגם הרכב שבו הוסעה התובעת והנוסעים האחרים רשום ברשות הפלסטינית ונהגו, הנתבע 2, מתגורר בסמוך לרמאללה. על-פי פסיקה של בית המשפט העליון, אין סמכות לבית משפט בישראל לדון בתביעות אלה והסמכות לדון בתביעות אלה, החל מיום 10.9.95, הועברה לרשות הפלסטינית.

בא-כוחה של קרנית הוסיף וטען, כי אין מקום לטענה לפיה בהקדמת כספים ובמתן התחייבויות של טיפולים לתובעת הודתה קרנית בחבותה כלפי התובעת, כאמור בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. כמו כן, אין במתן תשלומים תכופים הודיה בחבות של קרנית. יתרה מזו, בסעיף 4 לכתבי קבלות על מתן תשלומים תכופים נאמר במפורש כי אין בתשלום הכספים לתובעת משום הודאה מצד קרנית בזכאותה של התובעת ובחבותה של קרנית. בנוסף, בחלק מההתחייבויות, החל מחודש נובמבר 2003, נרשם בסמליל שמה של קרנית שטחים, הקרן שהוקמה מכוח הצו. ולבסוף, טען בא-כוחה של קרנית, כי אין להקיש מהתביעה שהוגשה על ידי ארבעת הנפגעים האחרים בתאונה והפיצויים שקיבלו, משום שתביעתם הוגשה בתוך שנתיים ממועד התאונה, בעוד שתביעתה של התובעת התיישנה.

דיון

7.         חוק הפיצויים הוא חוק טריטוריאלי. כך נקבע בע"א (ירושלים) 6299/99 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אוחנונה, פ"מ תש"ס (1) 351 (2001). הטעם לדבר הוא שמדובר בחוק סוציאלי שמטרתו למנוע מצב שבו ייפגעו אנשים בגופם בתאונת דרכים ולא יפוצו. לכן, אין לומר כי יש להחיל על חוק הפיצויים את כללי ברירת דין בנזיקין. חוק הפיצויים אינו חל אם אין חובת ביטוח לפי הדין הישראלי. בהיעדר חובת ביטוח אין בסיס להטלת אחריות מוחלטת לפי חוק הפיצויים (ת"א (חיפה) 1633/83 לוי נ' "צים" חברת השיט הישראלית, לא פורסם; מצוי בצלטנר עמ' 149(א)).

בנוסף, מכוחו של חוק הפיצויים הוקמה קרנית ישראל כקרן סטטוטורית (סעיף 10 לחוק הפיצויים). מימונה של הקרן מוסדר בצו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מימון הקרן), תשס"ג-2002, שהחליף את צו פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מימון הקרן), התשל"ז-1977. חברות הביטוח ב"אזור" אינן משתתפות במימון הקרן (ראו ת"א 1633/83, הנ"ל; ראו גם סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים שהוסף בסעיף 10 לחוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), התשנ"ה-1995 (להלן - "חוק היישום")).

חוק היישום פוטר את קרנית מתשלום פיצויים כאשר נפגע שאינו ישראלי נהג ברכב המכוסה בכרטיס ביטוח רכב בין לאומי. כך גם נאמר בהצעת החוק: "...לאור העובדה שמבוטחים באמצעות כרטיס רכב בינלאומי אינם משתתפים  במסגרת הפרמיה שהם משלמים במימון פעילותה של הקרן, אין כל הצדקה כי הקרן תפצה במקרים כאמור." (הצעת חוק יישום ההסכם בדבר העברה מכינה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), התשנ"ה-1995, ה"ח 2393 מיום 3.4.1995, תשנ"ה, עמ' 433; ראו גם יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שלישית), עמ' 8, 20-16, (תשס"ה); אליעזר ריבלין תאונות הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה ומעודכנת עמ' 309, 321-320 (תש"ס-1999)).