תביעת נפגע ת"ד בנוגע להיקף שירותי הבריאות להם הוא זכאי תוגש לביה"ד לעבודה.

מבוא

1.        האם בעקבות תיקונו של חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) באמצעות סעיף 39 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 (להלן: חוק ההתייעלות), הועברה הסמכות לדון בתביעה של נפגע תאונת דרכים, המוגשת נגד קופת חולים, בנוגע להיקף שירותי הבריאות להם הוא זכאי, מבתי הדין לעבודה אל בתי המשפט האזרחיים, אליהם מוגשת התביעה בעילה נזיקית? שאלה זו מצריכה הכרעה בבקשות רשות הערעור שלפנינו.

רע"א 1001/11

2.        המשיב 2 ברע"א 1001/11 (להלן: המשיב) נפגע באורח קשה בתאונת דרכים ונותר כתוצאה מהתאונה משותק באופן מלא מגובה הצוואר ומטה. הוא הגיש, יחד עם הוריו (להלן: התובעים), לבית המשפט המחוזי מרכז, תובענה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה. התביעה הוגשה נגד איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), אשר בטחה את הרכב המעורב במועדים הרלבנטיים לתאונה בהתאם לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. איילון מצידה הגישה בקשה לצרף את שירותי בריאות כללית (להלן: קופת חולים כללית) כנתבעת נוספת. בבקשתה טענה איילון כי חלק ניכר מן הטיפולים, ההוצאות הרפואיות, הציוד, האביזרים והעזרה הסיעודית להם נזקק המשיב בעקבות התאונה, כלולים בסל השירותים והתרופות (להלן: סל הבריאות) לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות). על כן, כך נטען, על קופת חולים כללית לספקם. התובעים לא התנגדו לבקשה ובית המשפט התיר להם להגיש כתב תביעה מתוקן.

3.        לנוכח צירופה של קופת חולים כללית כנתבעת נוספת בהליך, הוגשה מטעמה בקשה לסילוק התובענה נגדה על הסף, וזאת מפאת היעדר סמכות והיעדר עילה. קופת החולים טענה כי הסמכות העניינית לבירור התביעה נגדה מסורה לבית הדין לעבודה בהתאם לאמור בסעיף 54 לחוק ביטוח בריאות.

           איילון מצידה טענה, בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף, כי אין להעביר את הדיון לבית הדין לעבודה, שכן סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות קובע במפורש, כי לבית הדין אין סמכות לדון בתביעת נזיקין שבין מבוטח לבין קופת החולים. לשיטתה של איילון, לנוכח התיקון של חוק הפיצויים, במסגרת סעיף 39 לחוק ההתייעלות, יש מקום לדון היום בתובענה נגד קופת החולים בבית המשפט האזרחי. התובעים חזרו על טענות איילון והוסיפו כי צירופה של קופת חולים כללית נדרש, לנוכח טענות איילון בדבר היעדר זכאות המשיב לקבל טיפול, שירותים רפואיים ועזרה מאיילון. 

4.        בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת א' דודקביץ) נעתר לבקשה בקובעו כי הוא נעדר סמכות לדון בתביעה נגד קופת החולים ועל כן יש לדחותה. נקבע כי "יש להניח את השאלה לגבי היקף השירותים והטיפולים הרפואיים, להם זכאים התובעים בעקבות פגיעתם בתאונת דרכים מכוח סל הבריאות, לפתחו של בית הדין לעבודה, לו מוקנית הסמכות העניינית לדון בשאלה זו. שאלה אחרת, הנוגעת להיקף השירותים והטיפולים הרפואיים, שאינם כלולים בסל הבריאות, אותם זכאי התובע לקבל כנפגע תאונת דרכים מהמבטח, מצויה בסמכותו של בית משפט זה".

           כנגד החלטה זו הוגשה על ידי איילון בקשת רשות ערעור (רע"א 1001/11).

רע"א 1105/11 ורע"א 4834/11

5.        המשיבה 1 ברע"א 1105/11 (להלן: המשיבה) נפגעה קשה בתאונת דרכים וכיום היא שוהה בביתה וזקוקה לטיפול סיעודי 24 שעות ביממה. היא הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה. התביעה הוגשה נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: כלל), המבטחת של הרכב בו נסעה המשיבה ונגד המבקשת, קופת חולים מאוחדת (להלן: קופת חולים מאוחדת), בה מבוטחת המשיבה מכוח חוק ביטוח בריאות.

           בתביעתה טענה המשיבה כי כלל חייבת לפצותה בהיותה מבטחת הרכב בו נסעה, בהתאם להוראות חוק הפיצויים. כן טענה היא כי קופת חולים מאוחדת צריכה לשאת במימון הטיפולים הרפואיים להם היא זקוקה עקב התאונה, וזאת לאור חובתה להעניק לה את השירותים הרפואיים הכלולים בסל התרופות, בהתאם להוראת סעיף 2(ב)(1) לחוק הפיצויים, שתוקן באמצעות סעיף 39 ההתייעלות. בנוסף, הגישה המשיבה בקשה לתשלום תכוף.

6.        קופת חולים מאוחדת מצידה עתרה לדחיית התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית. היא טענה כי לבית הדין לעבודה מסורה הסמכות הייחודית לדון בתביעה נגדה. במסגרת הדיונים בבקשה לתשלום תכוף, שבה המבקשת וטענה כי בית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה כנגדה, שכן לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בתביעות מכוח חוק ביטוח בריאות.  

7.        בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר זיו) דחה את הבקשה למחיקה על הסף וקבע בהחלטתו מיום 9.1.2011 (להלן: ההחלטה הראשונה) כי הוא בעל סמכות עניינית לדון בתביעה. "איני סבורה" - כך קבעה השופטת הנכבדה - "כי יש מקום או כי ניתן בפועל לפצל את תביעות נפגע תאונת דרכים, במיוחד ככל שהן נוגעות להוצאות טיפול רפואי בין ערכאות שונות, כאשר פועל יוצא מפיצול שכזה עלול להביא לתוצאה אבסורדית ובלתי אפשרית לפיה הוצאות מסוימות לא יכוסו כלל ולא יינתן לנפגע הטיפול לו הוא נדרש (זאת במידה ובית המשפט האזרחי יקבע בתביעת הנזיקין של הנפגע כי מדובר בטיפול רפואי שעל קופת החולים לשאת בו בעוד שבית הדין לעבודה יקבע כי אינו כלול בסל הבריאות וקופת החולים אינה חייבת לשאת בו). עסקינן בחוק 'התייעלות' ואין ספק כי לא זו היתה כוונתו לפגוע בנפגע אלא להיפך, מטרתו ליעל ההליכים ולחסוך בדיונים".

           על החלטה זו הגישה קופת חולים מאוחדת בקשת רשות ערעור (רע"א 1105/11).

8.        קופת חולים מאוחדת הוסיפה והגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצועה של החלטתו האמורה, אולם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 13.6.11 (להלן: ההחלטה השנייה). בנוסף קבע בית המשפט בהחלטה השנייה כי על הנתבעות לשלם למשיבה תשלום תכוף נוסף בגובה של 115,000 ש"ח. על ההחלטה השנייה הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת (רע"א 4834/11) הדורשת אף היא את הכרעתנו, במסגרתה חוזרת קופת חולים מאוחדת על כל טענותיה. בד בבד, עותרת הקופה לאחד את הדיון בשתי בקשות רשות הערעור ולעכב את ביצועה של ההחלטה הראשונה. ביום 4.7.2011 ניתן עיכוב ביצוע כמבוקש ונתבקשה תגובת המשיבים גם לבקשת רשות הערעור השנייה.

ההסדר הנורמטיבי

9.        סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות קובע כי:

לבית הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בכל תובענה למעט תביעת נזיקין, שבין מבוטח או מי שהוא טוען שהוא מבוטח לבין שר הבריאות, המנהל, המוסד, קופת חולים, נותן שירותים לפי חוק זה או הוועדה שהוקמה לפי סעיף 3א, או שבין המוסד לבין קופת חולים או לבין מי שחייב בתשלום דמי ביטוח בריאות (הדגשה הוספה).

           הסעיף מקנה לבית הדין לעבודה, באופן ברור ומפורש, את הסמכות הייחודית לדון בתביעות של מבוטחים נגד קופות החולים, הנוגעות למתן שירותים לפי חוק ביטוח בריאות, למעט בתביעות נזיקין.