תביעת נזיקין שנגרמה בשל פגיעת אוטובוס

פתח דבר:

1.         התובעת 1, ילידת 1.4.1950 (להלן- התובעת), נפגעה בתאונת דרכים ביום 21.10.01 כהולכת רגל בטבריה-עיר מגוריה. פגיעתה נגרמה על ידי אוטובוס של הנתבעת 2, אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, אשר היה נהוג באותה עת בידי הנתבע 1 והשימוש בו מבוטח כדין אצל הנתבעת 3, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן-הנתבעת).

התובעת נחבלה קשות בתאונה. פגיעותיה העיקריות בחלק האחורי של ראשה ובבית החזה, כתוצאה איבדה את ההכרה למספר שבועות. בשל מצבה הרפואי בעקבות התאונה מינה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ביום 5.11.02, את בעלה, התובע 2, להיות אפוטרופוס זמני שלה לעניין הטיפול הרפואי לו היא זקוקה.

ביום 13.6.04 מונה בעלה  להיות אפוטרופוס על גופה ורכושה במינוי קבוע ( ת/1).

המדובר במאורע טרגי שתוצאותיו הקשות שינו כליל את מסלול חייה של התובעת כרעיה וכאם לחמשה ילדים ובמקצועה כמורה. אין ספק כי תוצאותיה הקשות של התאונה השליכו על חיי המשפחה כולה.

2.         זוהי תביעת התובעת, באמצעות בעלה כאפוטרופסה החוקי, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- חוק הפלת"ד), לחייב את הנתבעים בפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בתאונה וכן תביעתם של בעלה וחמשת ילדיה (להלן-המיטיבים) בגין הנזקים שנגרמו להם  בעקבות פגיעתה בתאונה.

3.         המחלוקת סבה על גובה הנזק והפיצויים.

האשפוזים, הניתוחים והטיפולים בעקבות התאונה:

4.         עקב הפגיעה בתאונה איבדה התובעת את הכרתה וממקום התאונה הועברה לבית החולים פוריה בטבריה. בקבלתה למיון שם היתה במצב של חוסר הכרה (GCS-14),  במסגרת הבירור נערכה בדיקת CT מוח שהדגימה קונטוזיה (פגיעת מעיכה) פרונטובזלית נרחבת בהמיספרה הימנית, לפיכך התובעת הונשמה והועברה באותו יום למחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים רמב"ם בחיפה להמשך טיפול. בקבלתה בבית החולים רמב"ם כשהיא מונשמת, אובחנו תנועות מכוונות בידיים והיא היתה ללא הכרה. כמו כן, נצפו נפיחות תת-קרקפתית אחורית משמאל, הפרשת אוטוריאה דמית מאוזן שמאל ושפשופים והמטומות תת-עוריות בגפיים. בדיקת הדמיה של בית החזה הדגימה שברים בצלעות משמאל ופנוימוטורקס והוכנס נקז. בדיקת CT מוח לביקורת הדגימה שבר קווי אוקסיפיטלי משמאל, הגדלה ניכרת של הקונטוזיה בהמיספרה הימנית של המוח והופעת קונטוזיה נוספת נרחבת משמאל. בהמשך הופיעו אנאיזוקוריה (אי שיוויון של האישונים) קלה מימין ובשל כך הוחלט לנתחה. במהלך הניתוח לא נצפה לחץ תוך גולגולתי מוגבר והתובעת הועברה ליחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי להמשך טיפול והשגחה.

5.         לאחר שבוצעה גמילה ממכונת ההנשמה וטיפול אנטיביוטי בזיהום מקומי שהתפתח באיזור הניתוח, שוחררה התובעת ביום 02.12.02 מבית החולים רמב"ם והועברה להמשך אשפוז לטיפול שיקומי בבית חולים לוינשטיין, כשהיא נושמת עצמונית, יציבה המודינמית ותחת טיפול אנטיביוטי. בנוסף לטיפול השיקומי, הומלץ לתובעת על המשך מעקב הרופא המטפל, המשך טיפול אנטיביוטי למשך שבועיים, טיפול תרופתי קבוע וביקורת חוזרת במרפאה הנוירוכירורגית. 

6.         בבית החולים לוינשטיין עברה התובעת במהלך האשפוז טיפול שיקומי משולב ממושך ושוחררה ביום 11.6.02; התובעת שוחררה מבית החולים לוינשטיין לאחר שהפכה לעצמאית בכל הפעולות היומיומיות (ADL) אך נדרשה השגחה ברחצה במקלחת ובעליה ובירידה ממדרגות. התובעת גם התחילה להתהלך ללא אביזרי עזר, אך התקשתה בביצוע פונקציות גבוהות כמו קפיצה וריצה. בשחרורה,  התובעת התלוננה על סחרחורת, כאבי ראש, חוסר יציבות בהליכה וקושי בנשימה במאמץ. התובעת גם המשיכה לסבול מחולשה קלה של פלג גוף שמאל אשר התבטאה בהפרעות במוטוריקה העדינה וקושי בנשיאת משקל. כמו כן, נותרו קשיים בהתמצאות התובעת בזמן ובמקום אפילו בסביבה מוכרת כמו ביתה. אשר לתהליכי החשיבה, חל שיפור קל באופן עבודת התובעת, דבר הבא לידי ביטוי בהפחתה באימפולסיביות ועבודה מעט יותר מבוקרת.

7.         בשחרורה מבית החולים לוינשטיין הומלץ לתובעת על מעקב רופא מטפל; מעקב של רופא אורטופד עקב כאבים ונפיחות ביד שמאל; מעקב נוירוכירורגי עקב אוסטיאומיאליטיס כרונית; מעקב של רופא עיניים עקב פגיעה של עצב הראיה הימני; המשך טיפול פיזיותראפי לחיזוק כללי, לרבות שיפור הסבולת ופונקציות גבוהות וחיזוק פלג גוף שמאלי; המשך טיפול בריפוי בעיסוק כדי לעזור להסתגלות בבית; המשך טיפול נפשי תמיכתי; ביצוע CT מוח לביקורת; בדיקות דם חודשיות למעקב רמת DEPALEPT; טיפול תרופתי ומעקב במרפאת השיקום בבית החולים לוינשטיין. נרשם עוד כי התובעת זקוקה להשגחה במשך היממה, לעזרה בניהול משק הבית וכי בשלב הנוכחי אינה מסוגלת לעבודה בשוק פתוח.

התיעוד הרפואי המעודכן גבי האשפוז הראשון בבית החולים רמב"ם והאשפוז בבית החולים לוינשטיין צורף לתצהיר העדות הראשית של התובע 2, בעלה של התובעת ( כנספחים א' ו- ב').

8.         לתצהירו של התובע 2 צורף סיכום אשפוז נוסף בבית החולים רמב"ם (נספח י"ד לתצהיר) ממנו עולה כי התובעת אושפזה שם במחלקה הנוירוכירורגית, מיום 21.4.02 ועד 23.4.02, לצורך בירור והמשך טיפול בשל תלונה על הפרשה סירוטית מאיזור הניתוח במצח משמאל. בסיכום האשפוז נרשם כי בקבלת התובעת למחלקה דיווחו בני משפחתה על הופעת כאבים ונפיחות במצח מימין באיזור של הצלקת הניתוחית כשלושה שבועות לפני כן ולאחר מכן התחילה הפרשה סרוטית. מהסיכום עולה עוד כי התובעת אושפזה בגין תלונות אלה כשבוע ימים לפני כן במחלקה אך השתחררה על דעת עצמה. במהלך האשפוז הנוכחי, התובעת קיבלה טיפול אנטיביוטי בשל ממצא של התפתחות זיהום באיזור הניתוח במצח. מיפוי עצם שנעשה באשפוז הקודם הראה היפרמיה וקליטה בולטת יותר באיזור מעל ארובת עין ימין ודווח על חשד לתהליך זיהומי (אוסטאמיאליטס). בשל חשד זה הוסבר לתובעת ומשפחתה על משמעות התהליך הזיהומי ועל הצורך בהוצאת מתלה העצם המזוהמת אך נרשם כי המשפחה סירבה לאופציה ניתוחית וביקשה המשך טיפול אנטיביוטי. על כן, התובעת שוחררה להמשך טיפול שיקומי בבית החולים לוינשטיין עם המלצה להמשך מעקב רפואי, המשך טיפול תרופתי קבוע, לרבות אנטיביוטי וכן הומלץ על טיפול ניתוחי להוצאת מתלה העצם בהקדם.

9.         מספטמבר 2003 ועד דצמבר 2004, קיבלה התובעת טיפול במכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש במרכז שפיצר לשיקום בחיפה (להלן-מכון שפיצר). שם, לאחר שאובחנה כסובלת מקשיים מבחינה תפקודית, קוגניטיבית ורגשית, קיבלה התובעת טיפול נפשי וטיפול קוגניטיבי לשיפור יכולות החשיבה. דו"חות סיכום הטיפולים וההערכה התפקודית של התובעת מטעם מכון שפיצר צורפו לתצהיר התובע 2 כנספחים ג'1- ג' 4. מאסופת המסמכים הרפואיים שצורפה כנספחים ט' ו- ט"ז לתצהיר התובע 2, עולה  כי לאחר ששוחררה התובעת מהאשפוז בבית החולים רמב"ם ובבית החולים לוינשטיין, המשיכה להיות במעקב רפואי הכולל מעקב אצל רופא ראות, עיניים וא.א.ג וכן עברה טיפולי שיניים שלטענת התובעים היא נזקקה להם בעקבות מצבה לאחר התאונה. 

הנכות הרפואית והנכות התפקודית:

10.       הצדדים אינם חולקים על שיעורי הנכויות הרפואיות הצמיתות שהוסבו לתובעת בתאונה, אתאר להלן בקצרה את קביעות המומחים הרפואיים שמונו לשם כך;

11.       בתחום הנוירולוגי מונה פרופ' א' מלמד, מי שהיה מנהל מחלקה נוירולוגית במרכז רפואי רבין -קמפוס בילינסון בפתח תקווה. בחוות דעתו, מיום 24.10.03, ציין כי לתובעת נותרה נכות שרידית שהינה בעיקר בתחום הקוגניטיבי עם הפרעות בזיכרון, בריכוז ובהתמצאות, עם איטיות כללית וירידה בספונטניות ובמשולב עם תמונה נפשית דכאונית פוסט-טראומטית. בשל כך, העריך את נכותה של התובעת בשיעור של 50% לצמיתות לפי סעיף 29(11)-34ה' (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשי"ט -1956 (להלן-המבחנים) ונכות צמיתה בשיעור 10% בשל חוסר עצם בגולגולת לפי סעיף 36(2)ב' למבחנים. סה"כ נכות רפואית צמיתה בתחום הנוירולוגי, לאחר שקלול, 55%. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 15.6.05 שהופנו אליו על ידי בא כוח הנתבעים, השיב פרופ' מלמד כי על פי סיכום הטיפול במכון שפיצר מיוני 2005, נראה כי הטיפול הקוגניטיבי אותו עברה התובעת שם לא הביא לשיפור משמעותי במצבה (נספחים ח1-ח2 לתחשיב הנזק המתוקן מטעם התובעים).

12.       בתחום העיניים מונה פרופ' ב' מילר, מנהל מחלקת עיניים בבית החולים רמב"ם בחיפה; בחוות דעתו, מיום 1.6.04, רשם כי בבדיקת עין ימין של התובעת מצא ראיה של 1/60 עד 6/60 תלוי בכיוון המבט ושדה הראיה העליון רואה טוב יותר מהתחתון. באישון ימני מצא פגם אופייני לפגיעה בעצב הראיה (RAPD ). הלחץ התוך עיני בעין ימין נמצא תקין, האמצעים השבורים נראו שקטים ובקרקעית העין נמצאה אטרופיה של עצב הראיה. לדבריו, אין ספק שקיים קשר ישיר בין התאונה לפגיעה במוח עם פגיעה, כנראה בלתי ישירה, בעצב הראיה הימני עם תוצאה של עיוורון באותה עין. להערכתו, נכותה של התובעת בשל העיוורון בעין ימין הנה בשיעור 25%.