תביעת מזונות ומדור קטינים.

לפניי תביעה שהוכתרה כתביעה "למזונות ומדור" שני קטינים שהוגשה באמצעות אימם כנגד אביהם הנתבע, כאשר על פי האם מדובר בתביעה עצמאית בעוד שעל פי האב בתביעה להגדלת מזונות. 

מבוא :

1.         ח.ס.  (להלן: " אם התובעים") ו- א.ס. (להלן: " הנתבע") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 31.07.2001 והתגרשו זמ"ז בחודש 03/2003.

2.         מנישואי הצדדים נולדו ילדיהם הקטינים: ס.ס. ת.ל. *** ו- ד.ס. ת.ל. *** (להלן: " התובעים" ו/או " הקטינים").

3.         בחודש 02/2009 חתמו הצדדים על הסכם גירושין וזה אושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י מותב זה. עפ"י ההסכם חויב הנתבע לשלם למזונות ילדיו הקטינים סך של 2,500 ש"ח לחודש, היינו סך של 1,250 ש"ח לכל ילד.

4.         כשנתיים לאחר החתימה על ההסכם, ביום 24.03.11 הגישה האם תביעה למזונות הקטינים בה עתרה לחיוב אביהם במזונות בסך של 2,250 ש"ח עבור התובעת 1, וסך של 2,650 ש"ח עבור התובע מס' 2, לא כולל הוצאות המדור ואחזקתו.

5.         בכתב התביעה ציינה האם כי "מאז ניתן פסה"ד חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק דיון במזונות הקטינים" (ס' 7 לכתב התביעה).

6.         האם מציינת כי חל שינוי נסיבות מהותי בשלוש אלו:  מצבה הכלכלי הקשה שהלך והחמיר נוכח העובדה שהיא נמצאת בהליכי פשיטת רגל, הוצאותיהם של הקטינים אשר גדלו ומצבו הכלכלי של הנתבע אשר הלך והשתפר.

7.         בהתאם להחלטתי מיום 06.07.2011 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית להם יצורפו תלושי שכר בתקופה של 12 חודשים לפני עריכת הסכם, תלושי שכר מיום עריכת ההסכם ועד היום, פירוט של כלל הנכסים שהיו לכל אחד מהצדדים לפני אישור ההסכם ולאחריו, וכן צילום דרכון ופירוט נסיעות-יציאות לחו"ל, אם היו כאלה, החל משנת 2009.

8.         ביום 11.09.2012 התקיים בפניי דיון הוכחות במהלכו נחקרו הצדדים ובהמשך הוגשו   סיכומים בכתב. 

דיון מקדמי :

10.        יש לבחון תחילה את המחלוקת שבין הצדדים בנוגע למהות התביעה, האם עסקינן בתביעה ראשונית או בתביעה לשינוי שיעור המזונות בשל שינוי נסיבות מהותי?

11.        לאחרונה התייחס בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בבג"צ 4407/12 פלוני ואח' נ' בית הדין הרבני הגדול ואח' (מיום 7/2/2013), לסוגיית התביעה העצמאית של קטינים בנוגע למזונותיהם והאבחנה בין תביעה "רגילה" לשינוי מזונות קטין לבין תביעה עצמאית של קטין, כאשר בית המשפט העליון נדרש למבחן, או המבחנים, לשם אבחנה בין שני סוגים אלה של תביעות.

בית המשפט העליון סקר בגדרי אותו פסק דין, את ההלכה שהתפתחה במהלך השנים, את התמורות שחלו בה ואחזור בקצרה על פסקי הדין המרכזיים שדנו בסוגיה זו קודם לאותו בג"צ.

בעבר נפסק, כי הסכם בין הורים הנוגע למזונותיהם של ילדיהם הקטינים אינו מחייב את הקטינים.

לעניין זה ראה ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז , פד"י לו (3) 449; ע"א 17/81 סער נ' סער , פ"ד לו (3) 207; ע"א 296/80 קנטי נ' קנטי , פ"ד לד (4) 633 (בו ההורים חתמו בשם הילד ובכל זאת הילד לא נתחייב); ע"א 109/75 אברהם נ' אברהם , פ"ד כט (2) 690.

12.        הטעם לכך הוסבר בדבריו של כב' השופט שמגר (כתוארו אז) בע"א 411/76 שר נ' שר , פ"ד לב (1), 449, בעמ'  453-452;

"אמנם חזקה על הורה שהוא דואג לילדו. אבל, כאשר, כמו במקרה של גירושין, עיקר מעיינם של הורים נתון לסידור העניינים האישיים שלהם, הם עלולים - ולו מבלי דעת או בהיסח הדעת - לא להקפיד במידה מספקת על הבטחת האינטרס של הילד. הכל יודעים והכל מודים, כי בענין הנוגע לילד, האינטרס שלו והאינטרס שלו בלבד צריך לעמוד לנגד עיני העוסקים בו. כאשר הוא נכרך בתביעת הגירושין של ההורים ומאבד את ייחודו, קיימת סכנה ממשית שהוא יתקפח. לדעתי, במקרה כזה הצהרת ההורים שהם פועלים גם בשמו של הילד אינה מעלה ואינה מורידה. ההורים מנסים לעשות בעת ובעונה אחת שני דברים שאינם מתיישבים...במקרה כזה, יש סיכוי סביר, שענין הילד לא יידחק לקרן זווית כדבר טפל יחסית לעיקר. אז יש סיכוי סביר שהוא יידון כענין בפני עצמו לפי העקרונות המקובלים בתביעת מזונות ולא יסמכו על דרך השיגרה על הסכמת ההורים".

בשל רציונל זה, נשתרשה במשך שנים לא מעטות ההלכה לפיה נדרש הליך נפרד בשמם של הקטינים, אשר במסגרתו יאשר בית-המשפט הסכם הנוגע למזונותיהם, ובהיעדר הליך כזה לא היו הקטינים מחויבים על-פי הסכם שהושג בעניינם אף אם אושר בפסק הדין.  לעניין זה ראה ע"א 404/70 עברון נ' עברון , פ"ד כה (1) 373.

הגישה דלעיל, המעוגנת בהבחנה פורמאלית, פינתה את מקומה לגישה המעוגנת במבחן מהותי. על פי מבחן זה, די בכך שעניין מזונות הקטינים נידון לגופו, גם אם לא הוגש בעניין זה הליך נפרד בשם הקטינים, ובלבד שבית-המשפט בחן כדבעי את ההסכם שנערך בין בני-הזוג באספקלריה של טובת הילדים, ככל שהוא נוגע למזונותיהם.