לפנינו תביעת שלום בית של הבעל, ותביעת גירושין של האשה. בנוסף הגיש הבעל תביעה להעברת משמורת הילדים לידיו, בטענה כי האם מונעת ממנו את ראייתם הסדירה. התקיימו שני דיונים בפני בית הדין. בית הדין הוציא החלטות ביניים, ובין היתר מינה פק"ס והורה על הגשת תסקיר. בתסקיר ממליצה פקידת הסעד כי המשמורת על התאומים תהיה אצל האם, תוך קביעת הסדרי ראיה בין האב לילדיו. בית הדין אישר את ההמלצות שבתסקיר ונתן להן תוקף של פסק דין.
עובדות והליכים
הצדדים נישאו כדמו"י ביום30.05.2007 לאחר עשר שנות חברות, ולהם שני ילדים תאומים אשר נולדו ביום27.07.2007, לאחר טיפולי פוריות. אלו הם נישואיו השניים של הבעל, ויש לו בת מנישואין קודמים. האשה עלתה מרוסיה ללא הוריה שעלו לארץ מספר שנים אחרי כן.
ביום 14.07.2011 פתח הבעל תיק לשלום בית. בכתב התביעה מציין הבעל כי הכיר את אשתו במקום עבודתה כאשר הייתה גויה, אולם היא עברה גיור ולאחריו נישאו הצדדים זל"ז כדמו"י. האשה הייתה בחודש השישי להריונה כאשר הם נישאו. יחסי הצדדים ידעו עליות ומורדות, בעיקר בשל מצבם הכלכלי. הבעל אינו עובד, מתקיים מקצבת נכות מהמל"ל בסך 3000 ש"ח לחודש בגין 75 אחוזי נכות. טוען כי האשה עזבה את הבית המשותף באופן פתאומי, עברה להתגורר בבית הוריה יחד עם ילדיהם, וסירבה לבקשות בעלה לחזור לביתם. על כן עותר הבעל לשלום בית, תוך הפניית הצדדים לטיפול זוגי.
ביום27.09.2011 התקיים דיון בפני בית הדין בתביעת הבעל לשלום בית. הצדדים הופיעו יחד עם באי כוחם. במהלך הדיון חזר הבעל על תביעתו לשלום בית. האשה ביקשה להתגרש. לטענתה, נוסף למצבם הכלכלי הקשה ישנה גם אלימות מילולית, ואף פיזית - פעם אחת לפני כשנתיים (לפני מועד קיום הדיון הראשון בבית הדין) ירק הבעל עליה וזרק עליה אבן ברחוב. ואולם הבעל הכחיש וטען כי איננו אלים, הוא אוהב את אשתו וניתן לשקם את שלום ביתם. ב"כ הבעל הוסיף כי הבעל מסכים לקבלת טיפול מקצועי לשיפור הזוגיות. לדבריו, סיבת עזיבת האשה את הבית היא כלכלית. הבעל מתחייב לפרנס בכבוד, וכן להתנהג כלפיה בכבוד.
האשה טענה כי אינה חפצה בנסיון לשיקום באשר לדעתה אפסו הסיכויים לשלו"ב, זאת למרות שמטרת הגיור אותו היא עברה, הייתה לשם הקמת משפחה. ב"כ האשה הוסיפה, כהוכחה לאלימות שהפעיל הבעל נגד האשה, העובדה שקיים צו הרחקה נגד הבעל, אשר ניתן על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים.
בהחלטתו מיום 27.09.2011 הפנה ביה"ד את הצדדים ליועצת הנישואין של בית הדין, לבדיקת מערכת היחסים בין הצדדים, ולסיוע במידת הצורך להגעה להחלטה נבונה באשר לעתידם.
ביום 27.12.2011 התקבל תסקיר משירותי הרווחה בנהריה. כותרת התסקיר היא 'משמורת וסדרי ראיה', והוא מתייחס בעיקר לנושא זה, אולם בפרק שכותרתו 'חיי הנישואין' הוא סוקר גם את חייהם הזוגיים של הצדדים. כך מובא בתסקיר את אשר סיפרה האשה- את ההיכרות בין בני הזוג לפני כ-15 שנה, כאשר היא הייתה בת 18 ובן זוגה בן 36. ולאחר תקופת היכרות קצרה, עברו בני הזוג להתגורר בדירה שבבעלותו בנהריה. לאחר 10 שנים, ולאחר שהאשה הרתה, הצדדים נישאו. שני בני הזוג מתארים קשר חברות טוב. ההריון אליו נכנסה היה לאחר שעברה טיפולי פוריות. היא תיארה תקופה קשה רגשית ופיזית, הריון בסיכון והתמודדות מורכבת עם הולדתם של הילדים פגים. כמו כן, לאחר הלידה היא עזבה את מקום עבודתה לטובת הטיפול בילדים. היא מציינת כי לידת הילדים היוותה נקודת מפנה בחיי המשפחה, כאשר היא נדרשה להתמודד עם מצב כלכלי קשה, טיפול בילדים ובעל שמרבית שעות היום עבד מחוץ לבית.
התסקיר ממשיך בהבאת דברי הבעל, אשר סיפר כי הוא היה המפרנס העיקרי, ובשל כך שהה שעות ארוכות מחוץ לבית. לדבריו הוא היה שותף מלא בתהליך אותו עברה אשתו בתקופת טיפולי הפוריות, תמך בה בתקופת ההריון ואף היה שותף מלא בטיפולי הילדים בתקופה בה שהו בפגייה.
כאמור, מתוך דברי האשה הנזכרים עולה כי האשה חוותה תקופה קשה אחרי לידת התאומים, עד שמבחינתה, זו היוותה נקודת מפנה בחיי המשפחה. לדבריה, בעלה הפגין כלפיה אלימות, אשר כללה השפלות, איומים וגם אלימות פיזית, נפשית וכלכלית. הבעל הכחיש את הטענות בדבר האלימות, וציין רק אירוע בו התנהל ויכוח ביניהם, אשר הסלים והייתה מעורבת בו המשטרה.
לאחר האירוע האמור עזבה האשה את הבית המשותף עם הילדים לבית הוריה שהגיעו ארצה מרוסיה. האשה הוסיפה כי בעקבות האלימות היא הגישה תלונה במשטרה והוצא צו הרחקה נגד הבעל למשך חודשיים, על ידי בית המשפט לענייני משפחה בקריות. האשה מציינת כי פניה לגירושין. מאידך, הבעל ציין כי הופתע לבקשת אשתו לגירושין, מאחר וחיו טוב, וכי הוא מעוניין בחזרה לחיי הזוגיות עמה ובשיקום התא המשפחתי.
עוד מציין התסקיר כי שני בני הזוג מטופלים בנפרד במרכז למניעה ולטיפול באלימות בנהריה, כאשר האשה פנתה לשרותיו מיוזמתה, ואילו הבעל הופנה אליו בעקבות תלונת אשתו על הפעלת אלימות נגדה. הדיווחים שהתקבלו מאת העו"ס המטפלות מציינים את המוטיבציה ושיתוף פעולה אותם מגלים שני בני הזוג בקיום הטיפול. במסגרת הטיפולים עלה נושא הפרידה שביניהם, תוך שהבעל מעבד את תהליך הפרידה מאשתו, ולומד לשלוט ברגשותיו.
בסיום פרק זה בתסקיר, נכתב כי פקידת הסעד קיימה פגישה משותפת עם בני הזוג, במהלכה היא התרשמה מהבנה הדדית והידברות חיובית בין השניים. כמו כן, ההורים גילו הבנה בנוגע לצרכיהם של הילדים, והגיעו להסכמות בנושא סדרי הראיה.
ביום 29.02.2012 (כחדשיים לאחר הגשת התסקיר) פתחה האשה תיק לגירושין. בכתב התביעה היא מציינת כי למרות ניהול חיים משותפים תקינים ותומכים בתחילת נישואיהם, תוך שיתוף כלכלי מלא, הופר השלום לאחרונה, וכל ניסיונותיה לשיקום חיי הנישואין עלו בתוהו. לטענתה, הסיבות למשבר נובעות מהתנכלויות קשות של הבעל ומשפחתו אליה, הכוללות אלימות מילולית, העלבות והשפלות. עוד מוסיפה האשה כי הבעל פוגע בשלוותה, מבחינה מילולית ואף פיזית, ומתארת את התנהגותו כגובלת באלימות נפשית של ממש, אשר הסבה לה סבל רב. כמו כן היא פוחדת מפגיעה או הצקה או הטרדה של הבעל. לאור האמור, ומאחר והצדדים אינם חיים יחדיו מזה חצי שנה, מבקשת האשה מבית הדין לחייב את הבעל במתן גט.
ביום 18.03.2012 התקבלה הודעת ב"כ הבעל לפיה הבעל עושה מאמצים לשלום בית, ומבקש להותיר את תיק שלום בית פתוח עד לדיון אשר נקבע לצדדים למועד קרוב.
התקיים דיון נוסף ביום02.07.2012, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. הבעל חזר על תביעתו לשלום בית, האשה - על תביעתה לגירושין. הבעל טען כי בפגישה שהתקיימה אצל הגב' קפלן, יועצת הנישואין של בית הדין, אמרה האשה כי היא אוהבת אותו. אולם האשה הכחישה זאת, והוסיפה כי למרות חיים משותפים העולים על 15 שנה, הגיע הזמן להיפרד, וכי הצדדים אינם חיים יחדיו זה למעלה משנה. ב"כ האשה הוסיפה כי למרות שהבעל הוא איש מקסים, יש פער בגילאים ולכן צריכים הם להיפרד. הבעל טען כי בני משפחתה של האשה הם המסיתים אותה כנגדו ודוחקים בה לעזוב אותו בגלל הפער בגיל. בית הדין הודיע לצדדים כי הם יופנו שוב לגב' קפלן לשם בחינת מצבם והעברת חוו"ד, ובאם זו תמליץ על גירושין, יהיה עליהם (על הבעל) להבין שלא ניתן להחזיק אשה בכוח.
בהחלטתו מיום 02.07.2012 הפנה שוב בית הדין את הצדדים ליועצת הנישואין של בית הדין הגב' אורה קפלן, לשם בחינת מצבם והעברת חוו"ד בהקדם.
ביום 08.07.2012 התקבלה חוו"ד של היועצת הגב' קפלן, בה היא מציינת כי היא נפגשה עם הצדדים, מהם היא שמעה כי האשה עזבה את הבית המשותף לפני כשנה, בעקבות אירוע אלים בו הייתה מעורבת המשטרה, וכי כיום שני בני הזוג מטופלים במרכז לטיפול באלימות בנהריה. ובשיחה עמה, הבהירה האשה כי היא עומדת על רצונה להתגרש, וכי הבעל הפגין כלפיה אלימות פיזית, נפשית וכלכלית. על כן היא איננה מעוניינת בניסיון לטפל ביחסיה עם בעלה. בשיחה עם הבעל, התעקש הבעל על שלום בית, תוך הכחשת טענות אשתו בעניין האלימות. הבעל הביע בפני היועצת את הרגשת הפגיעה שהוא חש מעזיבת אשתו, וכן הרגשת מרמה, כשלדבריו היא זו שלחצה עליו להתחתן; הוא תמיד היה לצידה, תמך בה ואף עזר למשפחתה כאשר עלו ארצה.
היועצת מסכמת את חוות דעתה בכך שהתרשמה שמערכת היחסים בין בני הזוג אינה תקינה, וכי המצוקה הכלכלית אליה נקלעו בני הזוג במהלך נישואיהם השפיעה לרעה על מערכת זו, תוך שהיא מציינת כי נוצר ביניהם קרע בשל הפער המנטאלי, התרבותי והבדלי הגיל שביניהם, אשר רק הולך ומעמיק. לאור זאת ובשל התנגדות האשה והפער שאינו ניתן לגישור, ממליצה היועצת לעזור לבני הזוג להיפרד בהקדם.