תביעה של נפגעי פיגוע נגד הרשות הפלסטינית

פסק דין 

פתח דבר

1. זוהי תביעה לפיצויים בגין נזקים נטענים, שנגרמו לתובעים בפיגוע תופת שאירע ביום 12/12/01, בו נפצעו ילדי משפחת סיטון: סיוון פריימן-סיטון, ליאון סיטון ושרה סיטון, הם התובעים 3 – 5 (בפיגוע נפצעה בת נוספת, יהלומה סיטון, שצורפה בתחילה להליך כתובעת 6, אך תביעתה נמחקה). ההורים, יעקב וחנה סיטון, הם התובעים 1 – 2.

הנפגעים הוכרו כזכאים לתגמולים לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל – 1970, אך בנוסף לכך הגישו גם תביעת נזיקין זו.

עובדות והליכים עיקריים

2. פיגוע התופת אירע בעת שמטען חבלה רב עוצמה הופעל כנגד אוטובוס בקו מספר 189, קו של חברת דן. נהג האוטובוס הצליח להתקדם מרחק מה, עד שהאוטובוס הפגוע נעצר, ובעוד הפצועים מתבוססים בדמם, החלו שלושה מחבלים לירות לעבר האוטובוס, במטרה להרבות בנפגעים. כוחות ההצלה שהוזעקו למקום הפיגוע החלו לפנות את הפצועים תחת ירי מצד המחבלים. מתקפת הטרור הרצחנית הסתיימה רק לאחר שארבעה לוחמי משמר הגבול הסתערו באומץ לב על המחבלים היורים, פתחו לעברם באש והצליחו לפגוע בחלק מהם.

למרבה הצער, נהרגו בפיגוע עשרה בני אדם, ונפצעו שלושים, ביניהם סיוון, ליאון ושרה.

3. הוריהם, חנה ויעקב, קיבלו הודעה בדבר הפיגוע, ופנו במהירות למקום הפיגוע על מנת לאתר את ילדיהם, שנמנו על נוסעי האוטובוס. בהגיעם למקום פגשו ההורים את סיוון, שרה ויהלומה, שנפצעו בפיגוע, וטעו לחשוב שבנם ליאון אינו בין החיים. לאחר מכן התברר, לשמחתם, שליאון נפצע אמנם, אך חייו ניצלו.

4. הפיגוע אירע בשיא תקופת אינתיפאדת אל אקצה, אשר במהלכה, כידוע לכל, בוצעו פיגועי טרור רבים כנגד אזרחים ישראליים, בתוך תחומי הקו הירוק ומחוץ להם.

התביעה הוגשה כנגד הרשות הפלסטינית והמועצה הפלסטינית, בטענה שבניגוד לחובתן לא פיקחו על פעולות ארגוני הטרור שבאחריותן ובשליטתן ולא פעלו למניעת פיגועי טרור מצד מחבלים שיצאו משטחן, וכן כנגד מרואן ברגותי, שעל פי הנטען, קידם ועודד פיגועי טרור (הנתבעים 1 – 3).

5. התביעה הוגשה גם כנגד המועצה המקומית עמנואל וכנגד מר יששכר פרנקנטהל, שהיה ראש המועצה בתקופה הרלוונטית, וזאת בגין הטעייתם הנטענת של תושבי עמנואל לגבי הימים והשעות שבהם, על פי מנשר שפורסם על ידם, אמורים היו לפעול אוטובוסים ממוגני ירי (הנתבעים 4 – 5).

המועצה המקומית עמנואל ומר פרנקנטהל הגישו הודעת צד ג' כנגד הרשות הפלסטינית, המועצה הפלסטינית ומרואן ברגותי, בגין אותן העילות שבגינן הוגשה התביעה, וכן כנגד דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ ומשרד התחבורה, בגין אי אספקת אוטובוסים ממוגני ירי, בניגוד להתחייבותה של חברת דן, ובגין העדר פיקוח מצד משרד התחבורה על יישום ההתחייבות האמורה.