תביעה צרכנית בהסתמך על חוק הגנת הצרכן ועל חוק כרטיסי חיוב

1.         התביעה נסבה על עסקה של רכישת גופי תאורה על ידי התובעים, בני הזוג ברק,

מהנתבעת 1, קרן אור פרוייקטים לתאורה בע"מ (להלן: קרן אור).

התובעים ביצעו שיפוץ בביתם. ביום 18.9.07 התקשר אליהם האדריכל שלהם מהחנות של קרן אור בחיפה ומסר להם כי מצא אצל קרן אור גופי תאורה שיוכלו להתאים לביתם.

התובעת העידה כי האדריכל מסר לתובעים אף את המספרים הקטלוגיים, אצל קרן אור, של גופי התאורה הרלבנטיים.

בהמשך לשיחה זו התקיימה שיחה בין התובעת לבין איש מכירות של קרן אור, מר אבי אבוטבול, שבה ציינה התובעת, בין היתר, את המספרים הקטלוגיים של המוצרים, שהתובעים מעוניינים בהם.

במהלך השיחה סוכמה הזמנת התובעים, לגבי 22 גופי תאורה, ובהתאם לסיכום בוצע חיוב של התובעים, באמצעות כרטיס אשראי של לאומי קארד בע"מ (להלן: לאומי קארד; קבלת החיוב צורפה כנספח א' לכתב התביעה).

2.         כשבוע לאחר מכן שיגרה קרן אור לתובעים שלושה גופי תאורה מסויימים, שלגביהם אין מחלוקת בין הצדדים, וכן גוף תאורה אחד מהסוג השני שהתובעים הזמינו, ואשר ממנו הזמינו כמות של 19 גופי תאורה שעלותם כ- 8,500 ש"ח, והם מושא המחלוקת.

            התובעים טוענים כי כשקיבלו את גוף התאורה "לדוגמה", הסתבר להם כי התקנתם של גופי תאורה אלה בביתם תצריך עבודת התאמה יקרה, שאותה לא צפו מראש.

            קרן אור שיגרה לבית התובעים חשמלאי מטעמה, להתקנת גופי התאורה מהסוג שאינו שנוי במחלוקת, ואותו חשמלאי בדק אף את עניין התקנתם של גופי התאורה שבמחלוקת, והתנהלו מגעים בין הצדדים לגבי המחיר שהחשמלאי דרש עבור התקנתם (אותו חשמלאי הוא קבלן עצמאי ואינו עובד של קרן אור, אך מר אבוטבול העיד כי על מנת לסייע לתובעים, הוא לחץ על החשמלאי להפחית את המחיר שדרש).

            התובעים טוענים כי החשמלאי חיווה את דעתו, כי עבודת ההתאמה שתידרש לגופי התאורה שבמחלוקת היא מורכבת ובעייתית, וכי אינו ממליץ להתקינם כלל.

            קרן אור כופרת בתוקף בטענה זו. נציגה, מר אבוטבול, העיד כי שוחח עם החשמלאי, לאחר שהלה ביקר בבית התובעים, וכי הנושא היחיד שעלה היה עניין מחיר ההתקנה. לדבריו, החשמלאי לא ציין כל בעיה טכנית או אחרת לגבי עצם ההתקנה של גופי התאורה הללו, והוא דוחה את טענת התובעים, כאילו החשמלאי המליץ שלא להתקין כלל גופי תאורה אלה בביתם.

            התובעים לא העידו מטעמם את החשמלאי. התובע טען כי החשמלאי סירב להעיד, בטענה כי הוא חושש פן הדבר יפגע בהמשך קשריו העסקיים עם קרן אור.

            כך או כך, התובעים לא הוכיחו את טענתם, כי החשמלאי המליץ - מההיבט המקצועי - שלא להתקין כלל גופי תאורה אלה, מהטעם שאינם מתאימים לבית התובעים.

3.         התובעים דרשו מקרן אור לבטל את העסקה ולהשיב להם את כספם. קרן אור דחתה דרישה זו בטענה כי העסקה מחייבת את התובעים, ובמיוחד הדגישה כי מדובר במוצר מיובא, וכי משנקשרה העסקה עם התובעים, היא הזמינה את גופי התאורה מחו"ל, ואין בידה לבטל את ההזמנה.

            בינתיים הגיעו גופי התאורה שהוזמנו, וקרן אור הזמינה את התובעים, בהודעה בכתב, לקבלם (או שיישלחו אליהם באמצעות שליח), אך התובעים סירבו לקבל את גופי התאורה ועומדים על דרישתם לבטל את העסקה.

            התובעים טוענים כי מר אבוטבול לא אמר להם, שמדובר במוצר מיוחד, או במוצר שיש להזמינו מחו"ל, ואילו מר אבוטבול עומד על טענתו, כי הוא אמר זאת לתובעת במפורש.

4.         התובעים דורשים, כאמור, לבטל את העסקה, לגבי גופי התאורה שבמחלוקת, ולקבל בחזרה את כספם.

            את תביעתם זו, כנגד קרן אור, מבססים הם על חוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן), כפי שיפורט להלן. נוסף על החזרת כספם תבעו התובעים מקרן אור אף סכום של 10,000 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש, וזאת בהסתמך על סעיף 31 א' לחוק הגנת הצרכן.

            הנתבעת 2 היא לאומי קארד, שממנה דרשו התובעים להפסיק את גביית הסכומים באמצעות כרטיס האשראי, בהתאם להתחייבותם, ולהשיב להם את הסכומים שכבר נגבו.