תביעה כנגד רשות מקומית בעניין גביית תשלומי ארנונה ומים

1.         התביעה היא תביעה כספית והיא הוגשה בסכום של 14,900 ש"ח.

            בכתב התביעה טוענים הנתבעים כי הנתבעת, רשות מקומית, גבתה מהם ביתר סכומים שונים והם מבקשים את השבתם.

2.         לטענתם, שילמו ביתר סכומים שונים בגין תשלומי ארנונה ומים ולאחר ששילמו סכומים אלה התברר להם כי הם נגבו מהם שלא כדין וזאת מהטעמים הבאים:

א.         השטח שעל פיו חושבו תשלומי הארנונה אינו נכון והנתבעת צריכה היתה לעדכן אותו ולהפחיתו מסך של 300 מ"ר לסך של 150 מ"ר בלבד.

ב.         על פי אישור שבידם הרי שביום 9/6/01 שילמו את כל חוב העבר בגין הארנונה ומים ועד ליום 13/12/01. לאחר המועד הזה המשיכו לשלם תשלומים שונים בגין ארנונה ומים וחישוב נכון של החיובים לשנים 2001 עד 2005 מביא בהכרח למסקנה כי שילמו סכומים ביתר, אותם הם דורשים להשיב.

ג.          לטענת התובעים ננקטו נגדם הליכי גביה וזאת בשל רישומים שגויים של התובעת שעל פיהם היה להם כביכול חוב ארנונה ומים, זאת בשעה שבפועל שילמו מעל ומעבר לחובם והם דורשים להשיב להם את הסכומים ששילמו בגין הליכי גביה אלה.

3.         כבר במהלך קדם המשפט הובהר לתובעים כי טענותיהם בנוגע לשטח שעל פיו חושבה הארנונה אינם בסמכותו של בית המשפט וכי הדיון יתנהל אכן אך ורק בשאלה אם המסמך שבידי התובעים, ואשר על פיו טוענים התובעים כי שילמו את כל יתרת החוב עד ליום 31/12/01 וכי אין לחייב אותם בגין סכומים שקודמים למועד הזה, וכן בשאלת הסכומים ששילמו בגין הליכי הגביה ועגמת הנפש שנגרמה להם בהליכים האלה. (ראה החלטה מיום 30/11/08 בעמ' 3 לפרוטוקול).

4.         הצדדים אכן הביאו את ראיותיהם בעניין הזה.

5.         מטעם התובעים העיד התובע עצמו וכן העד מר וואיל אבו מוך, (להלן - העד) שהתביעה נסמכת על דברים שכתב לתובעים על גבי המסמך שצורף כ- ת/1. מטעם הנתבעת העיד העד מר חאלד מואסי שהיה מנהל הארנונה בתקופה הרלוונטית והוא מנהל הארנונה גם כיום.

6.         המסמך שבמחלוקת הוא ת/1. מדובר במסמך ממוחשב שעניינו שיקים דחויים שנמסרו על ידי התובעים והוא מפרט רשימה של 13 שיקים, כל אחד מהם ע"ס 2,000 ש"ח שזמן פרעונם החל מיום 14/7/01 וכלה ביום 14/7/02. בתחתית רשימת השיקים מופיעה חותמת מיום 9/6/01 שנראית, על פניה, חותמת הקופה בעיריית באקה אל גרביה. בראש המסמך מצד ימין מופיעות בכתב יד המילים "שולם ארנונה עד 31/12/01 ומים עד 28/4/01. עסק עבור שנת 2000". גם ליד מילים אלה מופיעה חותמת הקופה מאותו תאריך (ועליה חתימה בכתב ידו של העד).

7.         לטענת התובע מעיד מסמך זה על כך שתשלום השיקים שפורטו במסמך מהווה סילוק מלוא החוב כמפורט בהערות שנכתבו בכתב יד, היינו, סילוק מלוא חוב הארנונה עד 31/12/01, חוב המים עד 28/4/01 וחוב העסק עד שנת 2000.

            לטענת התובע מהווה המסמך ת/1 התחייבות של הנתבעת, הרשות המקומית, לראות בתשלומים על פי השיקים משום סילוק של החובות לעיל והיא מנועה מלהתכחש להתחייבות זו.

8.         שני הצדדים טענו באריכות לשאלת תוקפן ומשמעותן של ההוראות שבסעיף 203 לפקודת העיריות (נוסח חדש).

            לאחר שעיינתי בתשומת לב בטיעוני הצדדים ובאסמכתאות שהפנו אליהן וכן בעדויות והראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

9.         לאחר שמיעת הראיות מתברר כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי המסמך ת/1 הוא מסמך מחייב וכי מכוחו מוענקות להם זכויות כספיות באופן המחייב את הנתבעת.

            במילים אחרות, לא עלה בידי התובעים להראות כי חרף קיומו של חוב בגין ארנונה ומים גם בגין תקופות שקודמות ליום 31/12/01, לא היתה הנתבעת זכאית לגבותו מהם וזאת בשל המסמך ת/1 והדברים שנרשמו בו.

10.        גם התובעים מודים, בסיכומים שהוגשו מטעמם, כי המסמך ת/1 הוא בכלל חוזה או כתב התחייבות שיש בהם התחייבות כספית מטעם העירייה והוא נכנס לכן בגדר הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות.

            סעיף 203 לפקודת העיריות קובע כי מסמך כזה לא יחייב את העירייה אלא אם חתמו עליו, בשם העירייה, בצד חותמת העירייה, ראש העירייה והגזבר.

11.        התובעים טוענים כי יש לראות במסמך מסמך המחייב את העירייה הנתבעת וזאת חרף העדר הדרישות הצורניות שנקבעו בסעיף 203 לפקודת העיריות, אלא שאני דוחה טענה זו של התובעים.