תא"ק 8090-03-16 בנק מזרחי טפחות בעמ נ' ישא ברכה מציון ואח'

מונחת לפניי בקשה של המבקשים (להלן: "הנתבעים") למתן רשות להתגונן בתביעה כספית שהגיש התובע (להלן גם: "הבנק") וסכומה 172,927 ₪.

לטענת הבנק, בין השאר, לנתבעת 1 שהיא עמותה רשומה (להלן: "העמותה"), יש חשבון בנק שמתנהל באחד מסניפיו. העמותה חתמה על טופס פתיחת חשבון והסכם לניהולו. בהתאם לרישומי הבנק, יתרת החוב של העמותה נכון ליום 29.2.2016 הוא בסך 172,927 ₪. חרף פניות הבנק לעמותה, טרם נפרע החוב האמור. הנתבעים 3-2 הם ערבים לחוב העמותה, זאת בהתאם לכתב ערבות מיום 13.12.2012, ערבות מתמדת מוגבלת בסכום של 455,000 ₪. הנתבעים 5-4 ערבים לחוב העמותה בהתאם לכתב ערבות מיום 10.3.2013, ערבות מתמדת מוגבלת בסך של 1,160,000 ₪. העמותה והערבים טרם פרעו את החוב האמור, דבר שהביא להגשת התביעה דנן.

בבקשתם למתן רשות להתגונן טוענים הנתבעים 4-1, בין השאר, כי הערבויות פקעו ביום 13.12.2013 או ביום 7.12.2014 כפי שמופיע במסמך "גילוי נאות לערב", ולחילופין הן על סכומים נמוכים מאלה הנתבעים על-ידי הבנק. הסכם "ניהול חשבון" שמצורף כנספח 2 לכתב התביעה, אינו חתום ואינו מחייב. בנוסף, טוענים הנתבעים כי אין בהסכם האמור ארבעה ערבים. בדיון בבית המשפט, נחקר הנתבע 4 רק לגבי החתימות על נספחים 7-8 ואישר את החתימות, מכאן שיתר האמור בתצהיר הוא בחזקת אמת וגרסה שלא נסתרה. לאור האמור, לטענת הנתבעים 4-1, יש לדחות את התביעה, ולחילופין לתת להם רשות להתגונן.

באשר לטענת הנתבעים לעניין מועדי פקיעת הערבות טוען הבנק בין השאר, כי הסכומים והמועדים המוזכרים בטפסי הגילוי, מתייחסים לסכומי האשראי שהעמותה חייבת לבנק נכון ליום הדפסת טופס הגילוי, ואין מדובר בסכום הערבות או מועד פקיעתה. ערבות יכולה לפקוע אך ורק על-פי הקבוע בחוק הערבות, התשכ"ז-1967, אלא אם הסכימו הצדדים אחרת, ובמקרה דנן לא הוכחה הסכמה אחרת.

הנתבע 5 לא הגיש בקשה למתן רשות להתגונן. בא-כוח התובע, הודיע בדיון מיום 17.7.2016, כי מתנהלים מגעים בין התובע לבין הנתבע 5 (שורה 1, עמוד 2).

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לאחר עיון בכתבי הטיעון על נספחיהם ושמיעת טענותיהם בדיון לרבות עיון בסיכומיהם, סבורני כי דין הבקשה למתן רשות להתגונן, ככל שהיא מתייחסת לנתבעת 1 (העמותה) - להידחות, וככל שהיא מתייחסת לנתבעים 4-2 - להתקבל אך בכפוף לתנאי שייקבע בהמשך.