|
בקשות 5 – 7
בפני בקשה למתן רשות להגן כנגד תביעה כספית של בנק בסך של 587,934 ₪ נגד המבקשת מס' 1 בגין חובות שנצברו בשתי חשבונות וערביה , המבקשים מס' 2 – 3.
חוב אחד נצבר בחשבון מס' 318897 שנפתח ביום 21/4/10 בהקשר להלוואה על סך של 1 מיליון ₪ שהמשיב, התובע, העמיד למבקשת ביום 6/6/10. המבקשים 2-3 חתמו כערבים על פי כתבי ערבות מהימים 3/5/13 ומיום 5/5/13.
נטען כי המבקשת מס' 1 החלה לפגר בתשלום התשלומים העיתיים המוסכמים וביום 15/4/13 הסתכם הפיגור בסך של 17,359 ₪. סכום החוב לאחר העמדת יתרת ההלוואה שטרם סולקה עמד על 430,394 ₪ נכון ליום 15/4/13. כן נטען כי התובע זכאי להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מידי. נטען כי הנתבעים/ מבקשים לא נתנו מענה למכתבי התראה שנשלחו אליהם. סכום החוב ערב הגשת התביעה, כולל הריבית עמד על 587,934 ₪.
כמו כן המבקשת מס' 1 פתחה חשבון נוסף אצל המשיב, ביום 12/7/10, שמספרו 320409 . המבקשים 2-3 חתמו כערבים. ביום 14/7/10 המבקשת מס' 1 חתמה על חוזה הלוואה על סך של 500,000 ₪. המבקשת מס' 1 החלה לפגר אחר תשלום ההלוואה ונצבר פיגור. המשיב העמיד את יתרת ההלוואה שעמדה על 136,329 ₪ נכון ליום 15/4/13. הסכום בצירוף ריבית עמד ערב הגשת התביעה, 4/6/13, על סך של 137,228 ₪.
למועד הדיון סולק חלק ניכר מהחוב מבטוחות ונותר חוב של כ- 35,000 ₪ (פרוטוקול הדיון מיום 7/7/14).
לטענת המבקשים יש לתת להם רשות להגן מחמת חוסר תום לב בהעמדת ההלוואות לפירעון מידי ודחיית הצעות שהועלו על ידי המבקש מס' 2 לסילוק הפיגורים שנוצרו. אין מחלוקת כי המבקש מס' 2 פנה למשיב והסביר כי המבקשת מס' 1 נקלעה למצוקה תזרימית כי לקוח אסטרטגי עזב בצורה לא עסקית ובגלל טיב העסק של המבקשת מס' 1, ייקח זמן כדי למצוא חלופה. הוצע לדחות את הפירעון השוטף לששה חודשים ובאותה תקופה לשלם רק את הריבית וגם לסלק את החוב בשלושה תשלומים (מוצג מש/1). מכתב נוסף היה תשובה למכתב של הבנק בתגובה למוצג מש/1 לפיו החברה, המבקשת מס' 1 נקלעה לקשיי נזילות עקב האטה בהזמנות מלקוחות (מוצג מש/2). מתוך הבקשה והדיון לא ברור מה היו סיכויי ההצעה לסלק את הפיגור אם המשיב היה מקבל את ההצעה.
הועלתה טענה כי התובע עמד על זכותו החוזית להעמיד את ההלוואה לפירעון מידי בחוסר תום לב (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973). ניתנו פרטים חלקיים לטענה של חוסר תום הלב, בהיבט של ניסיון למצוא פתרון לקיום החוזה שנדחה על ידי המשיב, וכן טענה חלקית מבחינת הפירוט לקיומו של נזק שנטען שנגרם מאי קבלת הצעה של המבקשים שלטענתם היה בה כדי להוות מענה להפסקת התשלומים על פי ההלוואה. ההצעה היא כאמור במוצג מש/1.
הפסיקה ראתה בחוסר תום לב בעמידה על זכות חוזית כשיש התחכמות, תחבולה או הכשלת הצד שכנגד [רע"א 8688/07 רובין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [סעיף 14 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל והפסיקה בסעיף 14 (20/12/10)]. ביטוי יותר רחב של העיקרון ניתן על ידי כב' השופט י' דנציגר כי העיקרון של קיום החוזה בתום לב הוא התייחסות לאינטרסים של הצד השני תוך שיתוף פעולה עמו לשם הגשמת מטרת החוזה [ ע "א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (9/8/10) (סעיף 35 לפסק הדין של כב' השופט דנציגר)]. יחד עם זאת זה מקרה החריג ולא הכלל (סעיף 46 לפסק הדין).
לפי כלל זה לאופן פרשנות עיקרון תום הלב שנקבע להיות עיקרון החולש על כל החיובים של הצדדים לחוזה יש לכאורה לברר האם ההחלטה של התובע להעמיד את ההלוואות לפירעון מידי היא היחידה האפשרית על פי החוזה בין הצדדים ושהייתה היחידה האפשרית כלכלית.
|