תא"ק 7059-03-14 אמקו ים בע"מ ח.פ 501987795 נ' דינמיק שרותי ספנות (דשס) בע"מ

תביעה זו עוקבת לתביעה, שהוגשה בתא"ק 40536-11-12 (להלן: "התביעה הראשונה"), בה תבעה התובעת מהנתבעת דמי שכירות במכולות לתקופה שמחודש נובמבר 2011 עד חודש אוקטובר 2012 כולל בסך 335,617 ₪. בתביעה הראשונה ניתנה רשות להתגונן בתנאי הפקדת הסך 215,000 ₪, שהופקד. כב' הרשם הבכיר זיתוני, נתן למבקשת רשות להתגונן בטענותיה וחייב בהפקדה לאור קלישות ההגנה, וקבע את סכום ההפקדה על שווי המכולות לרכישה (החלטה מיום 8/7/13 בתביעה הראשונה). המכולות לא נרכשו, ולא הוחזרו למשיבה, וכנראה אבדו בחזקת צד ג'. בתביעה הראשונה נשלחה גם הודעת צד ג' וקבוע קדם משפט נוסף ליום 22/3/15.

התביעה כאן הוגשה ע"ס 392,389 ₪ בגין דמי שכירות עבור החודשים מנובמבר 2012 עד דצמבר 2013 כולל. הצעות להסדר דיוני שייתר החלטה לא התקבלו, אך המשיבה ויתרה על חקירה נגדית של המצהיר, והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הבסיס לתביעה בתיק הנוכחי זהה, והיא מתבססת על אותם הסכמים, ורק על תקופה חדשה. גם בקשת הרשות להתגונן זהה כמעט במלואה, על כן כל האמור בהחלטת כב' הרשם הבכיר זיתוני מיום 8/7/13 בתביעה הראשונה יפה גם לבקשה שלפניי, ואדון רק בטענות החדשות.

בבקשת הרשות להתגונן בתיק הנוכחי הוסיף המצהיר טענה לפיה המכולות נשכרו עבור צד ג' והמבקשת פעלה כסוכנים בלבד. לטענה זו התייחס כב' הרשם הבכיר זיתוני בהחלטתו. המבקשת הוסיפה גם בקשה למשלוח הודעת צד ג', כפי שנעשה בתביעה הראשונה.

הטענה החדשה היחידה בתיק זה הינה טענה למחיקה על הסף עקב תביעת סעד נוסף בגין אותה עילה ללא קבלת היתר לפיצול סעדים ועקב מיצוי העילה בתביעה הראשונה, בה נתבע שווי המכולות, גם אם לא שולם.

הבקשה לדחייה על הסף נדחתה ע"י כב' השופט רוזינס (החלטה מיום 5/6/14), שקבע כי בתביעה הראשונה לא נתבע תשלום ערך המכולות אלא תשלום דמי שכירות, וכי אין זהות עילה, אלא העילה מתחדשת מדי חודש בו לא משולמים דמי השכירות. מכאן נקבע כי לא היה על המשיבה לבקש פיצול סעדים, וכי הוצאות בקשת הסרק יקבעו על ידי.

בסיכומים טענה המבקשת כי המשיבה אינה פועלת להקטנת נזקה, בכך שלא הכריזה על המכולות כאבודות, אף כי ברור, שכך הוא המצב, וכי היה עליה להגיש תביעה לתשלום ערך המכולות וחוב דמי השכירות עד להכרזה זו, לרכוש במקומן מכולות חדשות ולהשכירן.

מכאן טוענת המבקשת כי יש לקבל את בקשתה, לאחד את הדיון עם התביעה הראשונה ותביעה אחרת המתנהלת נגדה ע"י התעשיה הצבאית, גם בהן טענה המבקשת כי האחריות מוטלת על אותם צדדים שלישיים.

המשיבה בסיכומיה טוענת כי חובת הקטנת הנזק (סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970) אינה חלה על תביעות חוזיות לאכיפה, אלא רק על תביעה לפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו-13 לחוק התרופות. כמו כן זכות הבחירה בסעדים, העומדים לזכותו עקב ההפרה עומדת לנפגע. המשיבה לא בחרה בסעד ביטול ההסכם, אלא באכיפתו והינה זכאית לכך.