לפניי תביעת רשות מקומית לתשלום אגרת שילוט בגין השנים 2001 ל-2015, בצירוף ריבית בסך 0.5% לחודש בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה, התש"ם-1980).
רקע וטענות הצדדים.
1.התובעת היא רשות מקומית.
הנתבע, מנהל מוסך בשטח הרשות המקומית, החל משנת 1961.
התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בסך של 160,552 ₪, בגין חוב אגרת שילוט שעל הנתבע לשלם לה החל משנת 2001 ועד למועד הגשת התביעה באפריל 2015.
לטענת הנתבע, מדובר בשלט פנימי, בגודל של פחות משני מטר, הנמצא בתוך שטח המוסך, והעירייה מעולם לא חייבה מי מבעלי העסקים, כולל אותו, בגין שלט המצוי בתוך מתחם השטח הפנימי במשך כל שנות פעילות המוסך.
לטענתו, התובעת מעולם לא פנתה אליו, כמו גם לבעלי עסקים הנוספים באיזור, בדרישה או בהתראה, עד להתראה טרם לנקיטת הליכים משפטיים, שנשלחה אליו בינואר 2015, שאז נודע לו לראשונה כי העירייה טוענת לחוב כלפיה.
הנתבע מוסיף וטוען, כי החיוב כלל חיוב בגין שלטים רבים ונוספים שאין לו כל קשר אליהם. עיסוקו בתיקון רכבים כולל עבודות מכניות בלבד, הוא אינו עוסק כלל בעבודות חשמל, והשלט היחיד שקשור אליו הוא זה הנושא את הכיתוב "מוסך שטרית -מורשה".
טענה נוספת היא, כי התובעת לא הבהירה כיצד חישבה את החוב, לא פירטה את הרכב החוב בפילוח לשנים, לקרן להצמדה ולריבית, ואין לו כל דרך להתגונן כנגד חוב זה.
מעבר לכפירת הנתבע בחוב לגופו, הוא טוען כי התובענה נגועה בשיהוי ובהתיישנות, ויש לדחותה ולו מטעמים אלו.
לטענתו, פנה לעירייה עם קבלת ההתראה בשנת 2015, והלין בפניה הן על כך שפנתה אליו לראשונה בשנת 2015, בטענה לחובות של 15 שנים, אף שהוא מנהל מוסך במקום 55 שנה, וכן הלין על עצם החיוב, ועל כך, שהחיוב כולל שלטים רבים שאינם קשורים אליו. בתשובה הובטח לו כי החיוב יתוקן, כפוף לכך כי ישלם את מלוא החוב המתייחס לשלט שלו, אך מאחר והוא כופר גם בחוב עצמו, סרב לכך והתקומם על ההתניה, שאינה כדין.
הנתבע מוסיף, כי קיבל לראשונה, בד בבד עם ההתראה, שומה המתייחסת לשנת 2015, והוא מיהר להגיש השגה על החוב הנטען, בה טען כי אין מקום לכל חיוב, היות והשלט בתוך שטח המוסך, ובכל מקרה, לחילופין, מדובר בחיוב שגוי, המתבסס על שלט בגודל של מעל 22 מ"ר, והשלט שבאחריותו והקשור לבית עסקו, הוא בגודל 2 מ' בלבד.
הנתבע לא זכה למענה, ולטענתו, די בכך לגרום לקבלת ההשגה, ולמחיקת החוב המתייחס לשנת 2015.
הנתבע גם הביא ראיה לנוהג זה, מכך שבשנת 2014 הוגשה תביעה דומה בגין אגרת שילוט נגד בעל בית עסק שכן, ותביעה זו נדחתה בהסכמה, לאור הנוהג הקיים בעירייה, שלא לחייב בגין שלט פנימי.
אשר לסכום התביעה, בדיון מיום 24.2.2016, הצהיר ב"כ התובעת בעמ' 3 ש' 15-19 לפרוטוקול כדלקמן:
"אנו עשינו בדיקה יסודית לקראת הליך גילוי המסמכים וצמצמנו את החובות שלא שייכים לדעתנו לנתבע. לפי בדיקתנו סכום החוב נכון ליום 10.2.16 שהוא כולל גם חוב שוטף עד סוף שנת הכספים 2016 הוא 119,476 ₪. חישוב זה כלל גם את שנת 2001. הגשנו את התביעה ביום 2.4.15 "