תא"ק
בית משפט השלום רחובות
|
43289-08-15
14/02/2016
|
בפני הרשם:
הבכיר איתי רגב
|
| - נגד - |
מבקשים:
1.אריק סקטר2.שני סקטר
|
משיב:
בנק מזרחי טפחות רחובות סניף הרצל 20434
|
| החלטה |
המשיב הגיש כנגד המבקשים כתב תביעה על סך כ-57 אלף ₪, בקשר לחוב נטען בחשבון המתנהל אצלו. ביום 24.9.15 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין המבקשת 2 למשיב.
ביום 23.10.15 ניתן תוקף של החלטה להסכמה ולפיה יועבר הדיון בתיק לבית משפט זה, וביום 19.1.16 התקיים דיון בפני בבקשה שהגיש המבקש 1 להתיר לו להתנגד לביצוע התביעה.
המבקש 1 טוען כי ההתחייבות כלפי המשיב ניתנה, בידיעת המשיב, בהתאם ליכולת ההשתכרות ולמציגה של המבקשת 2, וזאת נוכח מצבו הרפואי של המבקש 1, כמפורט בבקשה. לטעמו, וכאמור, ידע זאת המשיב ולמרות זאת יצר את ההתחייבות ואף הגיע להסכם עם המבקשת 2, תוך שהוא מותיר את המבקש כבעל חוב.
לאחר הדיון, בו נחקר המבקש על תצהירו, סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם. ב"כ המבקש 1 טענה כי הוכח הצורך בבירור עובדתי של הטענות ושל זימונם של עדים נוספים. ב"כ המשיב טען, מנגד, כי לא הוצגה כל הגנה בגינה יש להעניק רשות להתגונן.
דיון
בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "
זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).
בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן
"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .