תא"ק
בית משפט השלום פתח תקווה
|
40308-01-12
12/04/2015
|
בפני הרשם הבכיר:
אורן כרמלי
|
- נגד - |
משיבה/תובעת:
עיריית פתח תקווה
|
מבקשים/נתבעים:
1. טרפולוקס תעשיות טרנספורמטורים בע"מ 2. דוד זערור 3. מאיר זערור
|
החלטה |
1.התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעים בהליך של סדר דין מקוצר בגין חובות ארנונה עירונית לשנים 2004 -2010 ובגין חובות אגרת שילוט, בסך כולל של 95,639 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).
מקריאת כתבי הטענות עלה כי נדרשה בדיקה עובדתית של הנתונים עליהם התבססה התביעה. בדיון מיום 14/7/14 הסכימו הצדדים לבצע בדיקות נוספות מטעמם. בדיון מיום 16/9/14 הודיעו הצדדים כי גם לאחר בדיקה שנערכה לא הצליחו להגיע להסכמה שיש בה לצמצם המחלוקת, כולה או חלקה. בנסיבות אלה ביקשו הצדדים לסכם טענותיהם בכתב לעניין הבקשה ליתן רשות להתגונן.
2.אין מחלוקת שחברת טרפולוקס תעשיות טרנספורמטורים בע"מ (להלן: החברה) (להלן יכונו כל המבקשים יחד: המבקשים), מחזיקה משרדים ברחוב בלטימור 7 בפתח תקווה (הידועים גם כגוש 6365, חלקה 80), ואשר בגינם מתחייבת היא בארנונה עירונית.
לטענת המבקשים משך שנים, בשל טעות, חייבה המשיבה את החברה בסכומי ארנונה גבוהים יתר על המידה בשל חישוב מוטעה של שטחי העסק:
לטענתם, שטח העסק המוחזק בידי החברה עומד על 225 מ"ר בעוד שחוייבה בארנונה לפי 323 מ"ר; שטחי 'המכולה' המוחזקת בידי החברה (16 מ"ר) ושטחי 'היציע' של המשרדים (68 מ"ר), הוחלפו בחיוב, שעה שסיווג כ'מכולה' גבוה יותר מסיווג כ'יציע'; המשיבה חייבה את החברה בגין חנייה שאינה מוחזקת על-ידה ובגין 'שטחי כניסה' השייכים לשוכר אחר באותו מבנה.
לשם ביסוס טענותיהם צירפו המבקשים תשריט מודד מוסמך, העתק חוזה שכירות ותשריט המבנה.
בהתאם לכך טוענים המבקשים לחיוב ביתר משך שנים, המקנה להם זכות קיזוז והמצדיק בשלב זה מתן רשות להתגונן מפני התביעה.
3.יובהר כבר בשלב זה שהמבקשים לא העלו כל טענה לגבי אגרת השילוט בה חוייבו; כן לא העלו מר דוד זערור ומר מאיר זערור בבקשת הרשות להתגונן כל טענה הנוגעת לחבותם האישית, משכך לא מצאתי להתייחס לטענות שהעלו לעניין זה בסיכומיהם בשאלת הרשות להתגונן.
4.המשיבה טוענת כי מאחר שטענות המבקשים בשם החברה מתמצות בזיהוי מוטעה וחישוב מוטעה של השטחים המחוייבים בארנונה, הרי שהיו צריכים להעלות הטענות, תוך המועד הקבוע בחוק, במסגרת השגה בפני מנהל הארנונה; כשעל החלטתו ניתן לערור בפני וועדת הערר. לעניין זה הפנתה המשיבה לסעיף 3(א)(3) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. המשיבה הוסיפה וטענה לסמכותם הייחודית של מנהל הארנונה ווועדת הערר לדון בטענה מסוג הטענות שהעלו המבקשים ובהתאם לכך להעדר סמכות של בית המשפט לדון באותן טענות, באופן שאין מקום ליתן למבקשים במקרה זה רשות להתגונן מפני התביעה.
אבהיר, כי הבקשה בפניי היא ליתן רשות להתגונן מפני התביעה. טענת המשיבה היא כי אין מקום ליתן רשות להתגונן, מאחר שממילא אין סמכות עניינית לבית המשפט לדון בטענות המבקשים. טענות המבקשים הן כי בנסיבות המקרה לבית המשפט סמכות לדון בטענותיהם לגופן – גם בשלב זה, הגם שלא הוגשו השגה ו/או ערר, ובמועד.
דיון ומסקנות:
5.יש לקבל עמדתה העקרונית של המשיבה לעניין היחס שבין סמכותם העניינית של גופי הערר בנושאי ארנונה לבין סמכותו של בית המשפט לדון במחלוקות שבין האזרח לרשות המקומית באותם נושאים. בית המשפט העליון הבהיר שמקום בו מוסר המחוקק סוג מסויים של מחלוקות להכרעה בידי טריבונל שיפוטי מיוחד, הרי שלמעט מקרים חריגים, אין מקום לדון באותו סוג מחלוקת במסגרת ההליכים הרגילים בבית המשפט. נכון הדבר בייחוד מקום בו מדובר בטריבונל בעל מומחיות מיוחדת (רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. ייזום והשקות בע"מ, פ"ד נד(4) 481 (להלן: פס"ד עיריית רעננה). בקשה לדיון נוסף נדחתה בדנ"א 6951/00); עוד נכון הדבר שעה שמדובר בוועדת ערר שכאיסטנציה משפטית מקבילה למעשה לבית משפט השלום.
הטעמים לכך נוגעים למומחיות של אותם גופי מינהל, לפוטנציאל ליישוב מהיר ויעיל של המחלוקות ולמיצוי הבירור העובדתי הנדרש על בסיס תשתית מקצועית ספציפית, שיש בה לפשט את ההליכים והוזילם; כמו גם להפחתת העומס על בתי המשפט.