תא"ק 40164-02-15 ארזים מסעדה לבנונית בע"מ נ' קרוטר

כנגד המבקש הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר בה נטען כי המשיבה הינה חברה פרטית העוסקת בענף המסעדנות אשר בבעלותה מסעדה בשם "מסעדת הארזים". המבקש שכר מבנה הסמוך למסעדת הארזים והפעיל בו בית קפה. במסעדה מותקן המונה הראשי של החשמל. על פי הנטען, עסקו של המבקש צרך חשמל מהמונה הראשי דרך שעון פנימי נפרד המותקן בתוך עסקו של המבקש. בין הצדדים סוכם כי המבקש ישלם את חלקו היחסי בגין צריכת החשמל על פי קריאת המונה הפנימי לפי תעריף של 0.6 אג' לקוט"ש בתוספת מע"מ. בהתאם להסדר זה שילם המבקש למשיבה בגין צריכת החשמל עד לחודש 2/2014, ביום 2/2/14 סך של 7,000 ₪ והופקה לו חשבונית מס בהתאם. בסוף חודש 5/14 החליט המבקש לסגור את עסקו ולמכור את הציוד שבמסעדה למר בנימין נעמו שנכנס לעסקו במקומו (להלן: "הקונה"). בהסכם מכר הציוד מיום 28/5/14 שחתם הקונה עם המבקש הוסכם בין הצדדים כי: "ידוע למוכר כי קיים חוב בסך של 8,000 ₪ בגין צריכת חשמל אותו טרם שילם למסעדת הארזים שדרכה צרך את החשמל, והמוכר מאשר בזאת כי מתוך הסך הכולל של התמורה ישלם הקונה את הסך של 8,000 ₪ הנ"ל ואותו יקזז הקונה מהתמורה". בתביעה נטען כי חוב החשמל הועמד על סך של 8,000 ₪ בערך, אך בפועל מדובר בחוב של 7,540 ₪ כולל מע"מ אותו תובעת המשיבה מהמבקש וזאת בהתאם לקריאת מונה שמספרה 22517 מיום 27/5/14 , לפיה סה"כ הצריכה הינה 10,650 קוט"ש במכפלת 0.60 אג' לקוט"ש בתוספת מע"מ שווה ל - 7,540 ₪.

בבקשה למתן רשות להתגונן טען המבקש כי חברת חשמל גובה 0.45 אג' (לא כולל מע"מ) לקוט"ש בגין צריכת חשמל ולא 0.60 (לא כולל מע"מ) כמו שהמשיבה דרשה בתביעה. כן טען כי המשיבה דורשת תשלום כספי בגין חשבון חשמל מבלי לצרף את פירוט החשמל לתקופה בה היא דורשת ואף מציינת בסעיף 13 כי התשלום הינו 8,000 ₪ "בערך" וכי מדובר בסכום של 7,540 ₪ עד ליום 27.5.14 (סעיף 13 לכתב התביעה) או לחילופין עד ליום 1.6.2014 (סעיף 18 לכתב התביעה) ואילו המבקש שילם לחברת חשמל 930.30 ₪ בגין התקופה שבין 1.5.2014 ועד ליום 4.6.2014. כן טען כי לא חתם על "התחשיב" המצורף כנספח ג' לכתב התביעה ולא נכח בעת קריאת המונה. לטענתו אכן חתם על חוזה מכר הציוד אולם הוא היה לחוץ למכור את הציוד וחתם על החוזה תוך שהוטעה על ידי ב"כ המשיבה בהליך זה שגם ערך את הסכם מכירת הציוד. לאחר בדיקה מעמיקה עליו הסכים לקזז בגין צריכת החשמל הינו גבוה במיוחד. שכן בגין 5 חודשים (מיום 10.9.2013 עד 3.2.2014) שילם 7,000 ₪ בגין צריכת החשמל ולכן לא יתכן שעל 3.5 חודשים ישלם 8,000 ₪.

בדיון בפני העיד המבקש כי בחודש יוני העבירו את שעון החשמל על שמו וכי לפני כן מונה החשמל של עסקו היה בתוך המסעדה של הזוכה ולא יכול היה להפיק חשבוניות חשמל עצמאיות, אלא שהחשבוניות היו משותפות לו ולמשיבה. כן העיד כי הסעיף בהסכם עם הקונה בו הוא מצהיר על חוב לחברת החשמל בסך של 8,000 ₪ נרשם על ידי ב"כ המשיבה, שגם ייצג הקונה בעת עריכת ההסכם וכי לא הודה בחוב הנ"ל. כן העיד כי התעריף לפיו חושב סכום החוב שונה מהתעריף של חברת החשמל. וכי לפי נספח ג' לכתב התביעה רשום כי הוא צרך בגין כל התקופה 10,650 קוט"ש וכי בגין צריכה זו שילם סך של 7,000 ₪.

בסיכומים חזר המבקש על עיקר טענותיו בהתנגדות. ב"כ המשיבה טען מנגד כי המבקש לא העלה בתצהיר הטענה כי התשלום על סך של 7,000 ₪ היה עבור כל התקופה. כן טען כי המבקש חולק על התעריף בו חוייב. אולם מדובר בתעריף שהוסכם בין הצדדים. על בסיס תעריף מוסכם זה שולם החשבון הקודם לתקופה שעד סוף חודש 2/2014 על סך של 7,000 ₪. המבקש התחייב בהסכם רכישת הציוד לשלם את יתרת חוב החשמל בגין התקופה מחודש 2/2014 עד למועד עזיבתו את הנכס. מדובר בהודאת בעל דין. המבקש חתם על ההסכם מתוך רצון חופשי.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

נפסק כי: יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה. וכי בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן (ע"א 248/89 ‎החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ‎ ‎נ' ‏Warner Home Video (Ltd) U.K.‎, פורסם בנבו). עוד נפסק כי סדר הדין המקוצר רק מחמיר עם הנתבע, בכך שהוא נדרש לבסס את טענת הגנתו בתצהיר שעליו ייחקר נגדית, אך אם לאחר שנחקר לא הופרכה גרסתו על פניה, זכאי הוא שגרסתו תתקבל, לכאורה, כעילת הגנה, שאותה יהיה עליו להוכיח במשפט (ע"א 544/81‏ ‎מנחם קיהל בע"מ‎ ‎נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פורסם בנבו).

המבקש העלה בבקשתו מספר טענות הראויות לבירור: הוא טען כי הסכמתו בסעיף 2.8 לחוזה רכישת הציוד כי יתרת החוב בגין צריכת החשמל עומד על 8,000 ₪ נבעה מלחץ ואילוץ וכי ההסכם נערך על ידי מי שהינו ב"כ המשיבה בהליך הנוכחי. כן טען כי מדובר בסכום שרירותי שאינו מבוסס על נתונים מפורטים ומדויקים כפי שאף צויין בכתב התביעה. המבקש טען גם נגד התעריף בו חישבה המשיבה את עלות צריכת החשמל בה חוייב העולה על התעריף של חברת החשמל מבלי שיש למשיבה רישיון לאספקת חשמל. יתרה מזו, המבקש טען כי לא נכח בעת קריאת המונה וכי לא אישר את הקריאה שלו כפי שהיא מופיעה בנספח ג' לכתב התביעה. אני סבורה כי יש בטענות הנ"ל כדי לבסס הגנה לכאורה נגד התביעה ולפיכך אני מחליטה ליתן למבקש רשות להתגונן.

התצהיר ישמש ככתב הגנה.

הליכי ההוצל"פ יעוכבו.

הדיון יתנהל בסדר דין מהיר.