תא"ק 33540-12-14 בנק לאומי באר שבע סניף היעלים 10775 נ' בט-קל דרום השקעות בע"מ ואח'

הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הינו בעל מניות וכן מורשה החתימה היחיד בנתבעת 1, חברת בט קל דרום השקעות בע"מ (להלן: "החברה"). התובע, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), טוען כי בחשבון החברה נותר חוב וכי הנתבע ערב לכל חובות החברה. לפיכך הוגשה על ידי הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד החברה ונגד הנתבע (להלן: "הנתבעים"). הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן. לאחר הגשת בקשת הרשות להגן ולבקשת ב"כ הנתבעים, הוריתי לבנק להמציא לב"כ הנתבעים מסמכים שונים שנדרשו על ידו. בשל כך גם נדחתה חקירתו של הנתבע והיא התקיימה רק לאחר שב"כ הנתבעים קיבל מב"כ הבנק את כל המסמכים שביקש (מסמכים אלו או חלקם הוצגו על ידי הצדדים לבית המשפט במהלך חקירתו של הנתבע. חלקם הוגשו וסומנו במהלך הדיון וחלקם צורפו לסיכומי הצדדים ברשות בית המשפט). בהמשך הוגשו גם סיכומי הצדדים.

לאחר שעיינתי במסמכים בתיק זה וכן שמעתי את הצדדים, החלטתי לדחות את בקשת הרשות להגן שהגישו הנתבעים ולהלן יפורטו נימוקי:

1. אין מחלוקת כי לחברה היה חשבון בבנק.

   אין מחלוקת כי חשבון החברה בבנק נפתח על ידי הנתבע (פרו' עמ' 5 שורות 1 – 2).

2. הבנק הציג רשומה מוסדית לפיה החברה חבה כספים לבנק (נספח 4 לכתב התביעה). מלבד טענות כלליות, אשר נטענו ללא כל פירוט, לא נטענה על ידי הנתבעים כל טענה מפורטת לגבי החוב ו/או גובה החוב לו טען הבנק (על אף שתדפיסי הבנק נמסרו לב"כ הנתבעים לבקשתו, זמן מספיק טרם הדיון). לכך אוסיף כי בסעיף 4 לתצהירו טען הנתבע כי החברה עמדה בכל התחייבויותיה כלפי הבנק על פי הסכם ההלוואה. בסעיף 11 לתצהירו טען כי הבנק העמיד את ההלוואה לפירעון מיידי, על אף ביצוע הפקדות בחשבון החברה כנדרש ממנה. בניגוד להצהרות הללו הודה הנתבע במהלך חקירתו הנגדית, כי עשה סדר בחשבון מול הבנק וזה נעשה כהלוואה, אולם לא הצליח לשלם ולו את התשלום הראשון שלה. "ת. נכון, הייתי צריך לשלם 1,900 ₪ בחודש אבל לא הצלחתי לעמוד בתשלומים, לא שילמתי אפילו תשלום אחד" (פרו' עמ' 6 שורות 6 – 7) (הדגשה שלי – הח"מ). כלומר, ההצהרות בתצהירו לפיהן החברה עמדה בכל התחייבויותיה, התבררו כהצהרות שאינן אמת.

3. בבקשת הרשות להגן ובתצהיר שצורף לה טענו הנתבעים בעיקר כי בוצעו משיכות מחשבון החברה ופעולות בחשבון ללא ידיעת החברה ו/או ללא ידיעתו של הנתבע, אשר הינו מורשה החתימה הבלעדי של החברה.

   כן נטען כי הפעולות שבוצעו בחשבון נחזו להיות בשמו של הנתבע, אולם בוצעו ע"י אדם אחר אשר אינו מורשה חתימה כלל ולא פעל באישורו או באישור מי מטעמו של הנתבע. הנתבע לא פירט בתצהירו אילו פעולות שבוצעו בחשבון נחזו להיות בשמו אולם בוצעו ע"י אדם אחר כמו כן נטען כי כל חתימה אשר נחתמה במסמכים להם טוען הבנק נחתמה ללא אישורו ו/או ללא ידיעתו של הנתבע (ראה סעיף 6 לתצהירו).

   הנתבע לא פירט בתצהירו אילו מסמכים שנחתמו בבנק נחתמו ללא אישורו ו/או ללא ידיעתו. הטענות נטענו בצורה מאוד כללית וללא פירוט.

4. בדיון שהתקיים ביום 27.5.15 הוברר כי הנתבע אינו מתכחש לחתימתו על כתב ערבות לחברה (ראה דברי בא כוחו בעמ' 1 שורה 20 לפרוטוקול מיום 27.5.15; ראה גם עמ' 5 שורות 3 – 4 לפרוטוקול מיום 16.9.15). כלומר, הוברר כי לא "כל חתימה" אשר נחתמה במסמכים להם טוען הבנק, נחתימה ללא אישורו של הנתבע וללא ידיעתו. כלומר, הוברר שמה שנכתב בתצהיר בעניין זה אינו אמת.

   במהלך אותו דיון הבהיר ב"כ הנתבעים (בנוכחות הנתבע ובשמם של הנתבעים), כי טענת הנתבעים הינה שנעשו משיכות באמצעות האינטרנט ובאמצעות שיקים, שלא על ידי הנתבע אלא על ידי אדם בשם שרון דריון שעבד עם/אצל הנתבע. ב"כ הנתבעים הבהיר כי יצאו הרבה שיקים שלא בחתימתו של הנתבע וכי החתימה על גבי השיקים אינה כדוגמת חתימתו של הנתבע, והבנק לפיכך התרשל כאשר אפשר את ביצוע הפעולות בחשבון. וראו דברי ב"כ הנתבעים: "...הבעלים שלה (הכוונה לנתבע שהינו הבעלים של החברה – הערה שלי – הח"מ), גילה שיש אדם בשם שרון דריון והוגשה על כך תלונה במשטרה), אין ממצאים. הוא נחקר ביחידת ההונאה מספר פעמים. (עד לשלב זה לא הוצג אישור על הגשת תלונה, לא הוברר מה עלה בגורל התלונה ולא צורף חומר חקירה מתיק המשטרה – הערה שלי – הח"מ)...יש שם אינדיקציה למשיכות שנעשו הן באמצעות האינטרנט והן באמצעות שיקים. גם משיכות והעברות ושיקים שהוא לא אמור היה לפדות הם היו למוטב בלבד והיו אמורים להיות מופקדים בחשבונה של החברה. אנו רוצים לברר את כל זה ולקבל חוות דעת של כלכלן שיפרט את כל הסכומים ויעשה חישוב של הסכומים שלא כדין. טענתנו היא כלפי הבנק שהוא פעל בחוסר זהירות ואישר את הפעולות על אף העובדה שידע שמורשה החתימה או מי שמוסמך לפעול בשם הנתבעת זה רק נתבע 2.

   ובהמשך: "..גם יצאו המון שיקים שלא בחתימתו של המבקש מהחשבון. זה בבדיקה. אתמול בדיון הוברר שיש שני שיקים שניתנו על ידי החברה בסך של 270,000 ₪ ושהם מזוייפים...". ובהמשך: ".... החתימה המתנוססת היא מזויפת וזו לא כדוגמת חתימתו המופיעה בבנק... לאחר אותו דיון הוריתי לב"כ הבנק להעביר לעיון ב"כ הנתבעים את כל השיקים שביקש ב"כ הנתבעים וכן הוריתי לב"כ הבנק להעביר לב"כ הנתבעים את דוגמת החתימה של הנתבע המצויה אצלו וכן את מסמך ההלוואה. במהלך אותו דיון לא נטען כי חתימתו של הנתבע על הסכם ארגון החשבון/ההלוואה – הינה מזויפת ולא נטען כי דוגמת החתימה עצמה הנמצאת בבנק היא מזויפת. הנתבעים טענו כאמור כי החתימה על גבי השיקים לא דומה לדוגמת חתימתו של הנתבע בבנק.

5. בסעיף 4 לתצהיר הנתבע שצורף לבקשת הרשות להגן, טען הנתבע כאמור כי החברה עמדה בכל התחייבויותיה על פי הסכם ההלוואה. כלומר, בתצהירו ציין כי ניתנה הלוואה וגם ציין שהיה הסכם הלוואה. בשום מקום בתצהיר לא טען שהסכם ההלוואה אינו חתום על ידו ו/או שהחתימה על גבי הסכם ההלוואה מזויפת (מלבד הטענה הכללית שכל החתימות מזויפות). ההפך הוא הנכון - מהעבודה שהנתבע עצמו מציין שהיה הסכם הלוואה והחברה עמדה בו, עולה כי הוא לא כופר בחתימתו על הסכם ההלוואה. במהלך חקירתו הנגדית הבהיר הנתבע כי כאשר התייחס בתצהירו להלוואה בחשבונו, התכוון לארגון בחשבון/סדר שבוצע בחשבון, שנעשה על ידי החברה כהלוואה, על סך כ – 70,000 ₪ (עמ' 5 שורות 18 – 24). במהלך אותה חקירה נגדית טען הנתבע לראשונה כי מסמך ארגון החשבון/מסמך ההלוואה אותו מחזיק הבנק הינו מזויף. המדובר על מסמך שכותרתו: "בקשה לקבלת אשראי" מחודש יולי 2013 (המסמך צורף כנספח 1 לסיכומי הבנק וגם צורף כנספח ו' לסיכומי הנתבעים) (להלן: "הסכם ההלוואה שהציג הבנק").