- שירותי אדריכלות שנתנה התובעת לנתבעת, הגיעו לפתחו של בית המשפט בתביעה לסעד כספי בסך של 453,176 ש"ח בעילה חוזית ועשיית עושר ולא במשפט בגין אי תשלום שכר טרחה עבור השירות.
- תחילתו של ההליך, בתביעה בסדר דין מקוצר ובהחלטה מיום 10.2.15 ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן.
טענות התובעת:
- ביום 22.02.2011 נכרת בין בעלות הדין הסכם למתן שירותי תכנון ואדריכלות בפרויקט (להלן-"הפרויקט") להקמת בתי קולנוע במושב אורה (בהפניה לנספחים 2-3 לכתב התביעה). בהצעת מחיר לשכר טרחה (נספח 2 לכתב התביעה, להלן-"ההצעה") הוצע כי העבודה תחולק לחמישה שלבים. בסיום כל שלב, תשלם הנתבעת לתובעת את השכר עבורו. הנתבעת, אישרה את ההצעה אך ביקשה כי המחצית הראשונה של השכר עבור התכנון, תשולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים.
- לאחר כריתת ההסכם, השלימה התובעת את שני שלביו הראשונים ובגינם, מגיע לה שכר טרחתה לפי ההסכם. ביום 4.2.12 הגישה התובעת, בקשה למתן היתר בניה לפרויקט ונפתח תיק בנין (נספח 4 לכתב התביעה) ובמהלך חודש ספטמבר 2012 , התקבלה החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה בנוגע לתנאים והדרישות למתן היתר בנייה (נספח 5 לכתב התביעה, להלן-"החלטת הוועדה"). תוקף החלטת הוועדה פג בספטמבר 2013 מאחר והנתבעת, לא שעתה לפניות התובעת אליה במטרה לקדם את הליך ההתקשרות עם יועצים לפרויקט.
- הנתבעת, התעלמה מדרישות תשלום ששלחה לה התובעת ולא העבירה לה תשלום בהתאם להסכם ולפי שלבי העבודה (נספחים 6-9 לכתב התביעה). דרישת תשלום עדכנית, נשלחה לנתבעת עם השלמת השלב השני בהסכם, בחודש יוני 2013 , אך גם ממנה התעלמה הנתבעת (נספח 11 לכתב התביעה).
- בחודש ינואר 2014 נערכה פגישה בין הצדדים בה סוכם כי הנתבעת, תשכור יועצים לקידום הפרויקט אך בפועל, לא עשתה כן. לפיכך, שלחה לה התובעת ביום 23.07.14 דרישה לתשלום התמורה המגיעה לה עבור שירותיה עד כה וחזרה וביקשה שיתוף פעולה מצד הנתבעת להצלחת הפרויקט (נספח 13 לכתב התביעה). נציג הנתבעת, מר דדי לוי (להלן-"מר לוי") אישר באוזני מנהל התובעת - האדריכל ספקטור (להלן-"העד ספקטור") את טענותיה לזכותה לקבל את שכרה, אך ביקש ארכה להסדרת התשלום. מאוחר יותר, במכתב מב"כ הנתבעת לתובעת, נאמר כי תכלית הארכה שהתבקשה, אינה להסדרת התשלום כי אם לצורך בחינת הדרישה גופה, מה שנידחה במכתבו של ב"כ התובעת (נספחים 14-15 בהתאמה). ושוב, עובר להגשת התביעה התקיימה פגישה בין נציגת התובעת, גב' אביבה דניאלי (להלן-"העדה דניאלי") ובין מר לוי בה הסכימה התובעת לפריסת החוב (נספח 16 לכתב התביעה). בכך לא היה כדי להועיל ושכר הטרחה, לא שולם לתובעת. מכאן התביעה.
טענות הנתבעת:
- בבקשת הרשות להתגונן (להלן-"הבקשה") טענה הנתבעת כי ביום 26.09.11 נכרת הסכם שותפות בין הנתבעת ל "מושב אורה- מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ" (להלן-"האגודה" ו/או "המושב") בנוגע למקרקעין המצויים בתחום המושב שייעודם לבניית מבנים למלאכה ותעשייה זעירה. ההסכם, הותנה בחתימה על הסכם פיתוח מול רשות מקרקעי ישראל באמצעות תאגיד שיוקם לשם כך. ההסכם עם האגודה היה "הסכם ספקולציה" המותנה בחתימה על הסכם פיתוח עם רשות מקרקעי ישראל. ועוד, רק לאחר שיתקבלו היתרים ל"בניית מבנים לתעשייה זעירה" יפעלו הצדדים לשינוי התב"ע על מנת שניתן יהיה להקים במקרקעין בתי קולנוע, להבדיל מתעשייה זעירה לפי התב"ע הקיימת. ההסכם, צפה פני עתיד והותלה בתנאים שונים ומכאן, שלא היה הסכם וודאי.
- הפרויקט, היה אמור להתבצע ע"י משרד אדריכלים אחר, בבעלות האדריכל משה מרגלית, עמו עובדת הנתבעת במשך שנים. עם זאת, לאחר פגישה שהתקיימה בין הבעלים של הנתבעת, מר גלובוס (להלן-"העד גלובוס") לעד ספקטור ועל רקע אי הוודאות שבקיום ההסכם עם האגודה סוכם כי תנאי לביצוע הפרויקט ע"י התובעת, יהיה בהעברת התשלום לתובעת רק לאחר שהפרויקט יושלם ויצא לפועל. התובעת נטלה אם כן על עצמה את הסיכון לכך שהפרויקט לא יתממש ואין לה להלין על אי תשלום שכרה, משלא מלאו התנאים לתשלום.
|