תא"ק 31905-03-16 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' דראושי מואיד בע"מ ואח'

 מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

1. בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה על סכום קצוב בסכום כולל של 110,410 ₪.

    

2. לטענת המבקש, הוא אינו חייב מאום למשיב הואיל והוא אינו עוד בעל מניות או בעל תפקיד בנתבעת 1 (חברת דראושי מואיד בע"מ ואשר ניתן כנגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה ביום 20.7.2016). לטענתו, המשיב יודע וידע כי הוא אינו עוד קשור בנתבעת 1 והמשיב למעשה התנהל מול בעל המניות החדש בכל התקופה האמורה. עוד נטען כי המשיב מעולם לא פנה למבקש בטענה כי ההלוואה לא שולמה או כי קיים חוב וכן לא מסר התראה בפני תביעה למבקש בטרם פתיחת ההליך דנן. עוד נטען כי לאור התנהלותו של המשיב אשר חדל מלעדכן את המבקש במצב החשבון או ההלוואה הרי שהוא סבר כי הערבות מבוטלת. לטענתו אילו היה יודע כי קיים פיגור בתשלום ההלוואה הוא היה תורם שהעניין לא יגיע לכדי תביעה. כן הוסיף המבקש וטען כי המשיב התרשל בהתנהלותו כלפיו. לשיטתו, המשיב לא בדק את הנתבעת 1 בטרם מתן ההלוואה, לא החתים את בעל המניות החדש על כתב ערבות אישית והכל כמפורט בסעיף 18 לתצהיר המבקש. עוד טוען המבקש כי הוא ערב מוגן ולכן לא ניתן לנהל כנגדו הליכים בטרם אישור מרשם ההוצאה לפועל.

    

3. לטענת המשיב, המבקש הוא ערב יחיד לא מוגן של הנתבעת. הוא זה שחתם על כתב הערבות והוא אינו מכחיש זאת. עוד נטען כי הגנתו של המבקש הינה הגנת בדים ולא בכדי לתצהירו לא צורפו כל אסמכתאות. זאת ועוד, באשר לטענה כאילו המבקש אינו הבעלים של הנתבעת 1, נטען כי המבקש הוא זה שהציג עצמו כבעלים של הנתבעת 1 על סמך מסמכים מרשם החברות אשר הציג בזמן אמת ובזמן חתימת הערבות ונטילת ההלוואה. עוד נטען כי המבקש מעולם לא הודיע, או מישהו אחר, כי הבעלים של החברה התחלף וממילא לא ביקש את החלפת הערבות או ביטולה. עוד נטען כי עצם טענת המבקש כאילו אילו היה ידוע שיש חוב לנתבעת 1 הוא היה פועל שזה לא היה מגיע לבית המשפט מוכיחה יותר מכל כי המבקש הוא בעל השליטה בנתבעת 1 והוא עדיין מיודע בכל. באשר להתראה בטרם הגשת התביעה, טוען המשיב כי אכן נשלחה התראה שכזו.

    

4. בדיון שהתקיים בפני העיד המבקש בעצמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

    

   דיון:

    

5. התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכים הרגילים. במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשת הרשות להתגונן וכן על סמך הדיון בו ייחקר מבקש הרשות להתגונן. כפי שנקבע בפסיקה, בית המשפט ייעתר למתן רשות להתגונן אף מקום בו מדובר בהגנה קלושה. יחד עם זאת, אין בכך כדי להביא לסיכול ההליך על ידי העלאת טענות סתמיות, שכל מטרתן למנוע ממגיש התביעה את היתרונות שבסדר דין מקוצר (ראו למשל ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי, פ"ד מד(3) 304, 311 (1990)). ושעה שמדובר בהגנת בדים הרי שדין בקשת הרשות להתגונן להידחות.