תא"ק 28047-05-14 מכבסת שלג חדרה (1985) בע"מ נ' הרצליה מדיקל סנטר בע"מ

רקע – כללי

1. התובעת, מכבסת שלג חדרה (1985) בע"מ (להלן: "שלג") היא מכבסה תעשייתית המספקת שירותים למוסדות ובהם גם בתי חולים. הנתבעת, הרצליה מדיקל סנטר בע"מ (להלן: "מדיקל") מפעילה מרכז רפואי בהרצליה.

ביום 20.9.2011 התקשרו הצדדים בהסכם למתן שירותי טקסטיל, הכוללים רכש, אחזקה, כביסה ואספקה סדירה של פריטי טקסטיל (להלן: "ההסכם", נספח א' לתצהיר שמואל פולינר, מנהל שלג ובעליה – להלן: "פולינר"). שלג הצהירה שהיא בעלת היכולת, הנסיון, הידע והמיומנות לספק באופן סדיר פריטי טקסטיל נקיים ותקינים, ושהפריטים יסופקו ברמת איכות גבוהה. בהתאם להסכם, במשך תקופת ההתקשרות היה על שלג לרכוש פריטי טקסטיל עבור מדיקל, לתחזק את המלאי ולהשלים חוסרים בגין פריטים שהתבלו או ניזוקו. לשלג היו למעשה שני כובעים – האחד, כרוכשת (ומממנת) של הפריטים ומתחזקת את המלאי; והשני, כמספקת שירותי כביסה. כנגד שירותים אלה, היה על מדיקל לשלם "דמי שכירות", המגלמים את מימון הפריטים ותחזוקתם ותשלום עבור הכביסה. האספקה הסדירה של פריטי הטקסטיל והתשלום עבורם בוצעו על פי המפרט והכמויות שפורטו בנספח א' להסכם.

תוקף ההסכם היה ל-36 חודשים, אך הצדדים קבעו כי ניתן יהיה לבטלו בכל עת לאחר משלוח הודעת ביטול 90 יום מראש ואף קבעו מנגנון התחשבנות במקרה שההסכם יובא לסיומו. בסיום ההתקשרות, היה על מדיקל לרכוש את הפריטים ששלג רכשה ותיחזקה עבורה, בניכוי הפחת המוסכם בסך 25% לשנה (סע' 6.2 להסכם).

2. ביום 25.6.2013 הודיעה מדיקל לשלג על רצונה להביא את ההתקשרות לסיומה, היות שלשיטתה חלק נכבד מהפריטים נמצאו לא ראויים לשימוש (נספח י' לתצהיר פולינר). ההסכם הובא לסיומו ביום 15.8.2013. שלג דרשה ממדיקל לשלם עבור פריטי הטקסטיל שרכשה עבורה, בניכוי הפחת (נספח ט"ז לתצהיר פולינר) ומשדרישותיה נדחו הוגשה התביעה שלפניי בסדר דין מקוצר. לשיטת שלג, מאחר שתקופת ההתקשרות היתה פחות משנתיים, מבחינת הפחת הפריטים מתחלקים לשניים: פריטים שנרכשו עד לשנה לפני סיום ההתקשרות, שעליהם יש לנכות פחת בשיעור 25%; ופריטים שנרכשו לאחר מועד זה, שעליהם אין לנכות פחת בכלל. כך, עד למועד הקובע לעניין הפחת, שלג רכשה פריטים בסך כולל של 491,375 ₪, לרבות רכישה מהספק הקודם של מדיקל, יונירנט בע"מ (להלן: "יונירנט") בסך 359,238 ₪, ואחרי ניכוי הפחת היה על מדיקל לשלם 368,531 ₪. בשנה האחרונה שלג רכשה פריטים בסך 360,184 ₪, עבורם מדיקל צריכה לשלם את מלוא סכום הרכישה. לפי חשבון שלג, על מדיקל לשלם לה 728,715 ₪ ומטעמי אגרה העמידה את תביעתה על סך 663,150 ₪.

3. מדיקל הגישה בקשת רשות להגן, שאושרה בהסכמה בדיון ביום 14.1.2015. בבקשה נטען שמדיקל, כמפעילה של מרכז רפואי, מחויבת להשתמש בפריטי טקסטיל באיכות וברמת ניקיון גבוהה. שלג הפרה את ההסכם כאשר לא עמדה בדרישה זו, ולאחר התראות חוזרות ונשנות, לרבות פגישה שנערכה בעניין זה ביום 21.2.2013, הביאה מדיקל את ההתקשרות לסיומה. מדיקל כופרת בחישובי שלג שכן לשיטתה, עם סיום ההתקשרות עליה לרכוש רק את מלאי הפריטים התקינים, בניכוי פחת.

אשר לפחת, מדיקל טוענת כי יש לנכות פחת באופן יחסי לגבי כל הפריטים, אף כאלה שנעשה בהם שימוש פחות משנה. מאחר שתקופת ההתקשרות ארכה כשנתיים, מדיקל ערכה תחשיב היוצא מנקודת הנחה ששליש מהפריטים הוכנסו לשימוש בתחילת ההתקשרות (פריטים שנרכשו מיונירנט) מהם יש לקזז פחת בשיעור 50%, שליש מהפריטים נרכשו שנה לפני סיום ההתקשרות ומהם יש לקזז פחת בשיעור 25% ואילו שליש מהפריטים נרכשו במועד סיום ההתקשרות ועל כן אין לקזז פחת כלשהו משוויים. עם סיום ההתקשרות, מדיקל הזמינה את שלג לבצע בדיקה וספירה של המלאי. שלג לא נענתה להזמנה, ולאחר ספירה שמדיקל ביצעה, ערכם המירבי של הפריטים (לאחר חיסור הפריטים שאינם ראויים לשימוש ובניכוי הפחת על פי שיטתה) הוא 93,251 ₪ (סיכום הספירה – נספח 11 לתצהיר דוד גז, מנהל אגף הרכש והלוגיסטיקה במדיקל, להלן: "גז"). סכום זה הופקד על ידי מדיקל בקופת בית המשפט ביום 14.7.2014.

דיון

פרשנות ההסכם

4.המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה על הדרך לחישוב הסכום המגיע לשלג בסיום ההתקשרות. לשיטת שלג, על מדיקל לשלם לה עבור כל הפריטים שרכשה עבורה, ואילו מדיקל טוענת כי עליה לשאת בתשלום עבור מלאי הפריטים התקינים בלבד (הכל, בניכוי הפחת).

5.פולינר היה שותף למשא ומתן שנוהל לקראת כריתת ההסכם עם מדיקל, והוא זה שחתם על ההסכם מטעם שלג. מנגד, שני עדי מדיקל, גז וזיו ביטון, סמנכ"ל תפעול (להלן: "ביטון"), אישרו בחקירתם הנגדית שלא נטלו חלק במשא ומתן וככל הנראה היה זה קודמו של גז, אורן חייאק (פרוט' מיום 22.10.2017, עמ' 28 ש' 25-24; עמ' 25 ש' 5-4). בהקשר זה, העובדה שמדיקל לא טרחה להגיש תצהיר או להעיד את מי שייצג אותה במשא ומתן יוצרת הנחה לרעתה (ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא (24.1.2006), סע' 7; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658-657 (12.9.1991)).

6.לשון ההסכם ברורה, בהירה, חד משמעית ואינה דורשת פרשנות כלשהי. הצדדים קבעו באופן ברור את דרך סיום ההתקשרות – סעיף 2.10.4 התייחס לפריטים שנרכשו מיונירנט באופן שנקבע: