תא"ק
בית משפט השלום נצרת
|
24324-01-10
30/09/2016
|
בפני סגן נשיא:
יוסף סוהיל
|
- נגד - |
תובעת:
ויינוגלד משה בע"מ
|
נתבעות:
1. מ.ז.נ.ע מתכת בע"מ 2. אביב סוכנויות טרקטורונים ואופנועים מרחביה (1992) בע"מ 3. סטייאקון ישראל בע"מ (נמחקה) 4. אביב סוכנויות אופנועים וקטנועים בע"מ 5. הגיפור אביב סוכנויות בע"מ(נמחקה) 6. גתוס-אביב סוכנויות בע"מ(נמחקה) 7. אביב סוכנויות בע"מ(נמחקה) 8. אביב סונויות גלגלים בע"מ(נמחקה) 9. אביב סוכנויות שיווק ויבוא בע"מ(נמחקה)
|
פסק דין |
פתח דבר
1.ענייננו בתביעה כספית על סך 67,955 ₪. התובעת הינה חברה העוסקת בין השאר, ביבוא יצור ושיווק נגררים ואביזריהם (להלן: "התובעת"). ע"פ הנטען בתביעה החוב הינו בגין סחורה שסיפקה התובעת לנתבעת מס' 1, אשר שינתה את שמה מאביב סוכנויות נגררים (1983) בע"מ לשם שבכותרת.
התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט השלום בירושלים, והועברה לבית המשפט כאן בשל חוסר סמכות מקומית.
2.התובעת ציינה בתביעתה, כי בניסיון לאתר את הנתבעת, התברר לה, כי פרט לעובדה שהנתבעת שינתה את שמה, קיימות עוד 6 חברות הנקראות "אביב סוכנויות", שמענן מושב מרחביה. לטענתה, מאחר ולא ברור לה איזו מבין החברות "אביב סוכנויות" היא זו שהתקשרה עימה, ומאחר ויש בליבה חשש של ממש, כי הנתבעת השתהתה במענה לפניותיה, כדי להבריח את כספיה ונכסיה ולהותירה מול שוקת שבורה, הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעות 2-3, בעלות מניות בנתבעת. ביחס לנתבעות 4 עד 9 מציינת התובעת, כי התביעה נגדן הוגשה מאחר והן כולן נקראות "אביב סוכנויות", שמענן במושב מרחביה.
השתלשלות הדיון
3.על יסוד בקשת התובעת ניתן פסק דין
חלקי לפיו נמחקה התביעה כנגד הנתבעות, 3, 5, 6, 7, 8, ו- 9 ,ללא צו להוצאות.
כך, נותרה התביעה שבפניי כנגד הנתבעות 2,1 ו-4.
בתאריך 7.12.2015 הוסכם בין הצדדים שההגנה מטעם הנתבעת 1 תשמש כל יתר הנתבעות, וכן הוסכם כי במקום ה- ח.פ. הרשום ליד שם הנתבעת בכותרת כתב התביעה, יירשם ח.פ. מספר 51-1841934.
מכאן ואילך, ההתייחסות לנתבעת 1, כאל התייחסות לכלל הנתבעות שנהלו הגנתן יחדיו. יצויין כי הוגשה הגנה מתוקנת, כבקשת הנתבעת, ובהתאם להחלטתי מיום 21.6.2012.
טענות הצדדים
4.לטענת התובעת, במהלך שנת 2002 רכשה הנתבעת ממנה סחורה בשווי 36,320 ₪ כולל מע"מ, ע"פ הזמנת רכש 61324 מתאריך 4.9.2002 (נספחים א' ו- ב' ל- ת/1ׂׂׂ), ועל אף שהסחורה סופקה, התמורה לא שולמה. לדידה, לאחר פניות חוזרות ונשנות בדרישה לפירעון החוב, שלחה הנתבעת העתק של המחאה ע"ס 36,320 ₪, זמן פרעון 29.12.02, לפקודת התובעת, וזאת ראיה, לכאורה, לכך שהחוב שולם. אלא שבדיקה שביצעה התובעת, לטענתה, העלתה, כי ההמחאה מעולם לא הופקדה בחשבונה.