תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
|
23639-96
09/07/2015
|
בפני השופט:
אלכסנדר רון
|
| - נגד - |
המבקשת:
נאדה פראג
עו"ד חוסאם סיאם
|
הנתבעת:
עירית ירושלים
עו"ד תמר בראודה
|
| החלטה |
1.החלטה בבקשה לביטול פסק דינו של בית משפט זה שניתן בהעדר הגנה ביום 12.3.97.
2.במוקד פסק הדין – חובות ארנונה.
3.אבן הפינה לבקשה באמור בסעיף 2 לתצהיר המבקשת לפיו מתגוררת היא בארצות הברית בשלושים השנה האחרונות, וממילא, גם לא יכלה לקבל לידיה את המצאת כתב התביעה, ובשלב הבא את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. לתצהירה צירפה המבקשת, בין היתר, גם אסמכתא ממשרד הפנים בדבר מועדי יציאתה מהארץ וחזרתה. לגופן של טענות, טוענת המבקשת בסעיף 24 לתצהירה, שהעיריה רשמה אותה כמחזיקה בנכס ללא ידיעתה ושלא כדין.
4.אך להשלמת הערות בית המשפט ביחס למסגרת הדיון, יצוין, שראשית ההתנהלות בנושא בחודשים האחרונים, בעובדה שלאחר ביקור בארץ, כאשר חפצה המבקשת לשוב לארצות הברית, נמנע ממנה הדבר עד למועד בו נדרש בית המשפט לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ (אושר כנגד הפקדת כספים ביום 21.5.2015). במקביל לבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ הוגשה גם הבקשה לביטולו של פסק הדין הנ"ל.
5.במוקד תגובת המשיבה, העתק צילומי של אישורי מסירה, האחד, בדרך של הדבקה על דלת הבית, והשני (האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל) - מסירה לבן משפחה. חשוב אף יותר נספח ט' לתגובה, העתק הסכם לפיו השכירה המבקשת את הבית לשוכר, צד שלישי, באוקטובר 2007. נוכח תגובה זו ובפרט לאור הסכם השכירות אף סבר בית המשפט להעביר את תגובת המשיבה למתן תשובה משלימה מצד המבקשת, ואולם, עד למועד בו ניתנת החלטה זאת, תשובה משלימה לא התקבלה.
6.ככלל, דין בקשת הביטול, לדחייה, ומעבר לשני אישורי המסירה שהוצגו לי, נמצא לנכון להדגיש בפרט את הסכם השכירות הנ"ל. מעל הצורך אציין ביחס אליו, שהגם שנתאפשר למבקשת להגיב לעניין, אין בפניי, בין היתר, תצהיר הכופר בחתימתה על ההסכם. מכאן, שמעבר לאישורי המסירה, בפני בית המשפט ראיה סבירה לכך שהמבקשת מחזיקה בנכס, או לפחות החזיקה בה בתקופה בה השכירה אותו לצד שלישי. מכאן, שיש קושי לקבל את טענתה המהותית שאין היא המחזיקה בנכס.
7.ועם כל זאת, באופן קיצוני בגבול שורת הדין, אהיה נכון לאשר את המבוקש, אך זאת, בשני תנאים. ראשית, שתישא המבקשת בהוצאות מחדלה, שיסודו בהעדר התגוננות מפני התביעה במועד וכדין; ושנית, שתתחייב להתייצב לחקירה בבית המשפט עד גמר ההליך, וזאת, באשר, אין הדעת נותנת, שישקול בית המשפט את ביטול פסק הדין ויוביל את ההליך למבוי סתום, כשרב החשש, שבמעלה הדרך, לא תתייצב המבקשת בטענה שמרכז חייה בארצות הברית.
8.ובהמשך לאמור, קובע אני כדלקמן: