אחיד 84 העתקות שמש ת"א (1991) בע"מ נ' א.י. דיוור והשמה בע"מ

בפני מונחת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 27.12.16, על סך של 13,650 ₪ בגין שירותי שליחויות שנתנה המשיבה למבקשת בחודשים יולי ואוגוסט 2016. כמו כן מונחת תגובת המשיבה, ותשובת המבקשת לתגובה.

1.אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשת קיבלה את כתב התביעה לידיה וכי גם קיבלה את האזהרה מתיק ההוצל"פ לידיה.

2.טענות המבקשת הן כי מנהל המבקשת היה מרותק לביתו בכאבי גב חזקים ולכן לא הוגש כתב ההגנה במועד.

3.עוד טוענת המבקשת כי לא ניתן לנהל את התביעה בסדר דין מקוצר מכיוון שהמשיבה צירפה לכתב התביעה את אישורה של המבקשת ודיווח השעות מטעמה של המבקשת בגין חודש יולי בלבד ולא צירפה את פירוט השעות בגין חודש אוגוסט. ולכן לא קיימת ראיה בכתב. כמו כן לא צירפה המבקשת חוזה או ראייה בכתב לפיו התחייבה המבקשת לשלם עבור החשבוניות נשוא התביעה. המשיבה גם לא פירטה את מפתח השעות וכיצד הגיעה לחישוב של סכום התביעה.

המשיבה ענתה כי:

1.המבקשת קיבלה לידיה את האזהרה מתיק ההוצל"פ עוד ביום 9.2.17 באמצעות מנהלה, ולכן חל איחור של חודשיים לפחות בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין. לכן גם גרסת המבקשת כי מנהלה היה מרותק למיטתו בכל אותה התקופה אינה אמת.

2.המבקשת לא מתכחשת לעובדה כי קיבלה שירותי שליחות מהמשיבה. החישוב הוא פשוט. חודש עבודה מלא הוא בסך של 9,800 ₪. המשיבה חילקה את הסכום ל- 21 ימי עבודה מלאים בחודש יולי והכפילה אותו ב- 18 ימים בלבד שבו עבד השליח וקיבלה את התוצאה של 8,400 ₪. באותו אופן חושב חודש אוגוסט. המשיבה לא חייבה עבור ימים שלא הגיע שליח. לפיכך אין למבקשת כל הגנה.

המבקשת השיבה לתגובה כי:

1. אכן מנהלה קיבל גם את האזהרה, אך הוא עדיין היה חולה ונזקק לטיפולים, פיזיותרפיה וכיוצ"ב.

2.עוד טענה המבקשת כי ממכתב תשובה ששלחה למשיבה וצורף כנספח ג' עולה כי השליחים לא הגיעו ונגרמו לה נזקים נגדיים.

לגופה של ההחלטה:

1.לאור האמור לעיל עולה כי הבקשה שבפני הוגשה באיחור של לפחות חודשיים עקב מצבו הבריאותי של המבקש. לכן פסק הדין לא יבוטל מחמת הצדק.

2.באשר לטענת דרישת הראיה בכתב, כבר נפסק כי אין צורך לצרף דווקא הסכם חתום בין הצדדים אלא ניתן לצרף כל ראיה הערוכה על ידי הנתבע, ושיש בה להראות שהיה קיים הסכם בין הצדדים גם אם ההסכם היה על דרך ההתנהגות. הראיה גם לא צריכה להתייחס לכל הסכומים של כתב התביעה והיא יכולה להיות חלקית. לכן משצורף נספח 2 שהוא דו"ח שעות הערוך על ידי המבקשת עבור חודש יולי, ומשלא מתכחשת המבקשת בדבר קבלת שירותי השליחות, די במסמך שצורף כדי לדחות את טענות המבקשת לגבי מחיקת הכותרת.

3.מעיון בנספחים שהגישה המבקשת בתגובתה לתשובה לגבי החשבונית של רימון מיום 31.8.16 נכתב בכתב ידה של המבקשת כי החשבון עבור חודש שליחות מלא הוא בסך של 9,500 ₪. מכאן שגם המבקשת מסכימה לבסיס החישוב שננקט בכתב התביעה. היות והמבקשת נתבעה אך ורק ימי השליחות בפועל ולא לגבי ימים שבהם לא היה שליח, היה על המבקשת שמתנגדת לשלם את החשבוניות, לערוך תחשיב מדויק שלה ולהציגו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, כמה עליה לשלם עבור דו"ח השעות שלה בגין כל אחד מהחודשים. המבקשת לא הציגה כל חשבון מפורט חילופי מטעמה אלא טענה במכתב נספח ג' הנ"ל באופן כללי כי נגרמו לה נזקים וכי היא מציעה לצרכי פשרה לשלם רק 4,000 ₪ בגין החשבוניות, כאמור ללא הגשת חשבון מפורט, והאם הוא תואם את החשבונית. לכן היעדר הפירוט הוא של המבקשת ולא של המשיבה. בהיעדר פירוט שכזה, ומשהמבקשת לא נתבעה לשלם עבור ימים בהם לא הגיע שליח לא ניתן כלל לקבוע כי למבקשת יש סיכויי הגנה כלשהם בפני התביעה שבפני.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת המבקשת לביטול פסק הדין ואת בקשתה להארכת המועד. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה זו בסך של 2,500 ₪.

המשיבה רשאית להמשיך ולפעול בהליכי ההוצל"פ כנגד המבקשת שממילא לא עוכבו, כדי לבצע את פסק הדין.