1.בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעה כספית בסך של 364,104 ₪ (סכום מתוקן, לאחר שהתביעה הוגשה מלכתחילה ע"ס 399,292 ₪), שעניינה חוב נטען של המבקש, שהוא חקלאי, למשיבה, שהיא אגודת מים הפועלת בכפר-סבא וסביבותיה, בגין צריכת מים.
2.על פי כתב התביעה, המשיבה היא בבחינת "צינור" להקצאות המים של משרד החקלאות ורשות המים לחקלאים, כשלכל חקלאי מוקצבת מכסת מים שנתית לשימוש באדמותיו. חקלאי החורג מהמכסה מחויב בתעריף גבוה עבו החריגות. המבקש חרג בשנת 2012 באופן משמעותי מהמכסה, אך לא שילם את מלוא התמורה עבור הצריכה החורגת, ולפיכך נותקה אספקת המים לאדמותיו. האספקה חוברה בשנית, אך הוא שילם רק חלק מחובו, ומכאן התביעה.
3.על פי הבקשה, שנתמכה בתצהירו של המבקש, ושצורפה לה גם חוות-דעת אגרונום, בסיס החישוב של המכסה שלו שגוי, ועל כן מדי שנה הוא מחויב בתשלום מיותר עבור "חריגות" שאינן אמורות להיות מחויבות בתעריף הגבוה. בשנת 2012 לבדה חויב בכ-62,000 ₪ ביתר. ב-3 השנים שלפניה הוא מעריך את חיובי היתר בכ-250,000 ₪, ומן הסתם חויב ביתר גם בשנים שקדמו לכך. חיובי-יתר אלה מקנים לו זכות קיזוז. מעבר לטענה העקרונית, הרי שבפועל מד המים המשמש את המשיבה בחישוב הצריכה שלו הוא לקוי ומוטה לחובתו. לא הותקן שסתום אוויר לפני המונה, כפי שהיה צריך להיעשות, ולפיכך (ככל הנראה) מודד המונה גם תעבורת אוויר, ולא רק מים. המד עצמו מיושן ואינו תקני, באשר מלאו לו 4 שנים, בעוד התקן דורש החלפת מד כל שנתיים. יתר על כן, אחד מלקוחותיו הגדולים, לוטריגר, הגיש בקשה לרשות המים לנייד 10,000 מ"ק של מים מחלקה אחרת לחלקה של המבקש, ואם הבקשה תאושר, ממילא יפחת סכום חובו.
4.לעניין הטענה האחרונה – אותה בקשת ניוד אושרה לאחר שהוגשה הבקשה שבפני, וזה מקור תיקון סכום התביעה. לפיכך, אין צורך להידרש לה במסגרת החלטה זו.
5.עוד יוער, במאמר מוסגר, כי ביום 26.11.2013 ניתן צו ע"י בית משפט זה (כב' הש' ר' פלג) לחידוש אספקת המים לאדמות המבקש, בין היתר לשם עריכת ניסוי לבדיקת תקינות מערך המדידה, ובדיקת הטענה כי המונה מודד גם אוויר כלוא. הצו בפועל לא יושם, וניסוי כזו לא נערך, למיטב הידיעה, ומכל מקום, לא הוגש לתיק כל דיווח על כך.
6.בדיון שהתקיים נחקר המבקש על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם. המבקש תיאר בחקירתו חלק מפניותיו למשיבה והתשובות שקיבל, וכן הפנה לחוות-דעת המומחה שצרף לבקשתו.
7.בסיכומיו, עותר המבקש לקבלת הבקשה, מטעמים אלה: התביעה מבוססת על חיובים החורגים מצריכה סבירה של חלקות מהסוג המדובר, כך לפי חוות-דעת המומחה שלא נחקר; כי ממסמכי המשיבה שלא צורפו לכתב התביעה עולה כי חיובי המבקש מבוססים על שני מונים, שאחד מהם כלל אינו קיים בשטח; כי על חלק מהמכסה הבסיסית שלו חויב בתעריף גבוה מזה הקבוע בדין; כי חריגות חיוב אלה הגיעו, לשנת 2012 לבדה, לסך של 63,000 ₪ , לפי חוות-דעת נוספת שצורפה לבקשה; כי אותו מומחה אף אישר כי מערך מדידת המים של המשיבה בשטחי המבקש לקוי; וכי מכל הטעמים דלעיל, ברי כי התביעה טעונה בירור עובדתי והוכחת החוב. מעבר לכך, עומדת למבקש טענת קיזוז של חיובים ביתר עבור השנים הקודמות, שעשויה להגיע, לפי מעט הנתונים שבידיו, לכדי יתרת סכום התביעה (לאחר הפחתת החיוב השגוי לשנת 2012), ואולי אף למעלה מכך.
8.המשיבה, מנגד, טענה כי מדובר בטענות שהועלו רק לאחר התביעה, בחיפוש אחר טענות הגנה, כשבזמן אמת לא היו השגות על החוב; כי הטענות הן כלליות, ומתייחסות לכל כשל אפשרי בתיאוריה במערך מדידת מים; כי ההשוואה לשנים קודמות אינה במקומה, שכן המבקש עצמו הודה שלא גידל אותו גידול בכל שנה, ולאור צריכת המים השונה בין גידולי גזר לגידולי בטטות; כי לא ניתן לברר תקינות מד מים בבית המשפט, באשר המחוקק ייחד לסוגיה זו אופן בדיקה מקצועי, במבדקה מאושרת; כי גם יתר טענות המבקש אודות הטיה וליקויים כביכול במערך מדידת המים אין מקומן בבית המשפט, שכן היה על המבקש למצות ההליכים המקצועיים לבדיקת טענותיו, כגון בדרך של ערר לוועדת הערר על פי סעיף 21 לחוק העזר; כי משתיקת המבקש אודות תוצאות הניסוי שערך (ככל שערך) בעקבות הצו מיום 26.11.2013 ניתן ללמוד כי ככל שנערך ניסוי שכזה, הרי שתוצאותיו לא היטיבו עם המבקש; כי הטענה אודות המונה הנוסף אינה מבוססת על דבר, שכן בדיקת החשבונות תגלה כי לא היה כל חיוב המבוסס על אותו "מונה נוסף" (אשר לטענת המשיבה ממילא מקורו בטעות מחשוב); כי טענות הקיזוז אינן מבוססות על נתונים וחישובים, וכי דבר לא מנע מהמבקש לדרוש מהמשיבה את המסמכים הנדרשים לו לשם עריכת הנתונים והחישובים; ובאשר לחוות-הדעת שצורפו, הרי שהן מבוססות על השערות גרידא, אינן בוחנות נתונים בשטח, ואינן מעלות אפשרויות אחרות להיווצרות החיובים המוגדלים (כגון: הותרת ברזים פתוחים בטעות, נזילה מצנרת, וכיו"ב), ולפיכך לא ניתן לייחס להם משקל, גם אם עורכיהם לא הוזמנו להיחקר על תוכנם.
9.לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה, ולו מחמת ההלכה הנוהגת, לפיה יש לנהוג רוחב יד במתן רשות להתגונן, כל אימת שהמבקש מגלה הגנה אפשרית בבקשתו.