פקר ברזל בנין נ' שבאט

1.בפני בקשת רשות להתגונן.

2.התובעת טוענת בתביעתה כי היא סיפקה לחברת ס. טונוס בניה ופיתוח בע"מ (להלן: החברה החייבת) מוצרים במסגרת הסכם, בגינם היא חייבת לה סך של 2,123,969 ₪. לטענת התובעת, הנתבע הוא אורגן ומנהל בכיר בחברה החייבת, אשר היה אחראי על רכש המוצרים מהתובעת, והוא חתם על כתב ערבות בו ערב באופן אישי לכלל ההתחייבויות של החברה החייבת כלפי התובעת בהתאם להסכם.

3.בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע כי הוא אינו בעל מניות ואינו אורגן בחברה החייבת, ומעולם לא היה כזה. כן טען כי הוא אינו מנהל בכיר בחברה החייבת, אלא פקיד שהיה אחראי על מחלקת הרכש שלה, אשר קיבל משכורת חודשית בסך של 8000 ₪ לחודש. לטענתו הוא מעולם לא היה בעל זכות חתימה בחייבת. לטענתו הטופס עליו חתם הוא טופס סטנדרטי שהוכן מראש על ידי התובעת אשר נתלש מפנקס עבה. נטען, כי לאחר מו"מ וסיכום מחירים למוצרי ברזל, נהג נציג התובעת בשם בועז לרשום בכתב ידו את המחירים המוסכמים, והוא היה מגיש את הטופס לחתימת הנתבע או גורם אחר בחברה החייבת. הנתבע טוען כי היה חותם על הטופס לאחר מבט קצר על מחירים שנרשמו בו. לטענתו, הוא מעולם לא התכוון לחתום על כתב ערבות ומעולם לא הוסבר לו כי הוא חותם על כתב ערבות. לחלופין טוען הנתבע כי הוא בגדר "ערב יחיד" לפי חוק הערבות, התשכ"ז-1967, ומשאין ציון של סכום החוב בטופס מושא המחלוקת, הוא ממילא פטור מערבותו (סעיף 21 לחוק).

4.דין הבקשה להתקבל.

5.אין מחלוקת על כך שהנתבע חתם בטופס מושא המחלוקת במקום שבו רשום "אני ערב בזאת אישית למילוי כל התחייבויות הלקוח, בהווה ובעתיד, כולל שיקים, כלפיכם". אמנם חזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו. אלא שמדובר בחזקה הניתנת לסתירה (ראו ע"א 8533/06 גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, פס' 5 (5.8.2008)). בטענת הנתבע לפיה סבר כי הוא חותם על הטופס כמאשר, בתוקף תפקידו בחברה החייבת, מחירי המוצרים בלבד ולפיה הוא לא הבין שמדובר בערבות אישית, יש כדי להקים לו הגנה אפשרית, וזהו המבחן הרלוונטי לבקשת רשות להתגונן.

הנתבע טען בבקשת הרשות להתגונן כי נחתמו טפסים רבים מהסוג שבנדון, והתובעת בחרה את הטופס המסוים שצורף לכתב התביעה בחוסר תום לב. שכן, לטענת הנתבע הוא נהג בדרך כלל להטביע את חותמתו כמנהל מחלקת רכש בחברה החייבת ("סמיר שבאט מנהל רכש"), ואילו באותו טופס בטעות הוטבעה חותמת החברה. בטופס שצורף לכתב התביעה מופיעה חותמת החברה החייבת במקום המיועד להזמנת המוצרים, כאשר אין חותמת על חתימת הנתבע ליד המלל בענין הערבות. לטענת הנתבע טופס זה נבחר בידי התובעת מבין טפסים רבים, כי הוא יוצר רושם שהנתבע חתם על החלק של ההזמנה בשם החברה החייבת, ואילו על החלק בטופס בענין ערבות אישית הוא חתם באופן אישי במודע (וללא חותמת החברה). הנתבע ביקש וקיבל מהתובעת במסגרת הליך זה העתקי טפסים נוספים שנחתמו, ואכן כטענת הנתבע בחלק ניכר של הדוגמאות אחרות של הטפסים שהוגשו אין חותמת של החברה החייבת.

אולם אף אם אתעלם מהמסמכים הנוספים ואתמקד רק בטופס שצורף לכתב התביעה, התובעת לא הביאה להתמוטטות טענתו של הנתבע לפיה לא הבין שהוא חותם על ערבות אישית (ראו פרוטוקול 11.5.2017 ע' 3 ש' 31-34). התובעת מצביעה על כך שכתוב גם בכותרת הטופס "הסכם וערבות אישית" וכי המלים "ערב בזאת אישית" מודגשות בטופס. אולם כאשר רוב תכנו של הטופס הוא טבלה בענין הצעת מחירים למוצרים ותנאי תשלום, והמלל בענין ערבות תופס כשורה אחת במסמך, אין מקום לקבוע בשלב זה כי לא ייתכן שהנתבע לא הבין שהוא חותם על ערבות אישית. הנתבע אישר כי חתם בטופס נוסף על אותו מלל בענין ערבות, והעיד בהתאם לגרסתו "מילאתי בטעות, מה שמעניין אותי זה המחירים" (ע' 5 ש' 29). אף ניסיון התובעת להוכיח כי הנתבע היה בכיר בחברה החייבת אשר הוציא והביא וחתם בשם החברה על הסכמים בשם חברה (ע' 4 ש' 27-28), לא הביאה למיטוט הגנתו האפשרית של הנתבע לפיה לא הבין שהוא חותם ערבות אישית. הנתבע אישר כי הוא ניהל משא ומתן עם נציג התובעת וחתם על הזמנות, אולם העיד כי עשה כן אך לענין מחירי המוצרים (ולא עסק בכמויות שכן הוא אינו מהנדס, ראו ע' 4 ש' 31). שלב זה של בקשת רשות להתגונן אינו שלב בחינת המהימנות, ודי כאמור בכך שהנתבע מצביע על הגנה אפשרית.

6.ניתנת בזאת רשות להתגונן.

7.נוכח סכום התביעה, היא תתברר בסדר דין רגיל.

8.התצהיר בבסיס בקשת הרשות להתגונן – הופך לכתב הגנה.