תא"ק 19133-08-14 בנק אוצר החייל בעמ נ' קוקולה בע"מ ואח'

התביעה דנן הוגשה בסדר דין מקוצר נגד 4 נתבעים. נגד נתבעים 1,2,4 ניתן תוקף של פס"ד להסדר הפשרה שהושג בינם לבין התובע.

התביעה הוגשה נגד נתבע 3 כערב לחובות נתבעת 1, כמי שחתם על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבל בסכום להבטחת החזר כל התחייבויות נתבעת 1 כלפי התובע.

המבקש טוען כי בשנת 2006, החל לעבוד בחברת פרדיסו, שבבעלות נתבע 2, כסוכן מכירות של תכשיטים ואביזרי אופנה, ובשנת 2008 הציע לו נתבע 2 לנהל רשת חנויות למכירת תכשיטים ואביזרי אופנה של נתבעת 1 שהוקמה לצורך כך. ייבוא התכשיטים בוצע ע"י נתבע 2 באמצעות פרדיסו והם נמכרו בחנויות של נתבעת 1 וסחורות נוספות סופקו לנתבעת 1 ע"י ספקים מקומיים. נתבע 3 עסק בהקמת החנויות והסניפים והזמנת סחורות מהשוק המקומי. העניינים הכספיים של שתי החברות (נתבעת 1 ופרדיסו) כולל חשבונות הבנקים, כולל החשבון נשוא תביעה זו, נוהלו ע"י נתבע 2 שהיה בעל המניות היחיד של שתי החברות.

בשנת 2010 ביקש נתבע 3 מנתבע 2 להיות שותף בקוקולה ולהרשם כבעלים של 20% ממניותיה ובהסכמת נתבע 2 נחתמו מסמכים לשם כך, אך בשנת 2012 גילה נתבע 3 שהעברת המניות לא בוצעה בפועל. למרות שקוקולה היא חברה רווחית והוא היה זכאי לקבל ממנה כמליון ₪. לאחר מו"מ ביניהם שילם נתבע 3 לנתבע 2 סך של 600,000 ₪, כדי לקבל 49 ממניות קוקולה ותוך הבטחה שנתבע 2 שזה לאחר סילוק כל חובותיה וההלאוות הפתוחות של קוקולה. בסוף שנת 2012 נרשם הנתבע 3 כבעלים של 49% מהמניות וזכויות החתימה בקוקולה ניתנו לנתבעים 2 ו-3 בצירוף חותמת החברה.

החשבון נשוא תביעה זו נפתח על ידי הנתבע 2 לנטילת הלוואה בערבות מדינה, ולא התנהלה בו כל פעילות עסקית, השניים נפגשו עם מר ישראל איטה - מנהל סניף הבנק אשר הציע להם להעמיד אשראי בחשבון כנגד העברת חלק מהפעילות העסקית של קוקולה לסניף הבנק.

הבנק לא הסכים לרשום את נתבע 3 כמורשה חתימה בחשבון כיוון שבעברו היה פושט רגל. ודרש שנתבע 3 ביחד עם נתבע 2 יחתמו על כתבי ערבות בעלים, ומחוסר ברירה נתבע 3 חתם.

לטענת נתבע 3 הבנק מידר אותו מפיקוח על ענייניה הכספיים של קוקולה ולא היתה יכולת לדעת על ההתנהלות הכספית, ובהמשך הצטרף הנתבע 2 לניהול רשת החנויות ונוכח התנהלותו בהזמנות סחורות ופתיחת סניפים נוספים , נותר במחסנים מלאי שגרם להפסדים.

בדיעבד נודע לנתבע 3 שנתבע 2 נטל בחשבון קוקולה בבנק הפועלים הלוואה של 639,000 ₪, ללא ידיעת הנתבע 3 ותוך זיוף חתימתו.

בחודש ספטמבר 2014 ללא כל הודעה מוקדמת הומצא לנתבע 3 כתב תביעה דנן ממנו למד כי הבנק מבקש לחייבו בחוב של כ 400,000 ₪.

הנתבע 3 טוען שלא היה מעורב בחשבון ולא ידע את מצבו, וסירובו של הבנק לרשום אותו כמורשה חתימה בחשבון נוגד את ההפטר שקיבל מבית המשפט המחוזי ובכך פעל הבנק בניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). מה עוד, שהזכות הינה של החברה לקבוע מי מורשה החתימה שלה.

בסירוב הבנק, בפועל, הוא מנע ממנו לנהל את החשבון, משיקולים בלתי סבירים. לעומת סירוב זה, דרש הבנק מנתבע 3 לחתום על ערבות בעלים, להתחייבות בחשבון החברה לצורך העמדת אשראי, מה שמצביע על חוסר תום לב.

לטענת הבנק גם אם נכונה טענת הנתבע 3, שהבנק סירב לבקשתו לשמש כמורשה חתימה בחשבון, הוא יכול היה לפקח אחר החשבון של החברה כיוון שהיה בעל מניות בה, הוא היה יכול לבקש מהבנק להיות מיופה כוח בחשבון וגישה באמצעות אתר אינטרנט באישור החברה שהיא בעלת החשבון.

הבנק טוען שאין ממש בטענה שהוא סירב לצרף את נתבע 3 כמורשה חתימה, שהרי הסכים להעמיד אשראי לחברה שנתבע 3 בעל מניות בה, וברגע שהבנק הסכים ליתן את האשראי לא היתה סיבה לסרב לצרפו כמורשה חתימה.

המבקש חתם על כתב ערבות בעלים מרצונו החופשי ולטענתו, המוכחשת על ידי הבנק, למרות שסורב להיות מורשה בחשבון. גם אקבל את טענתו שסורב על ידי הבנק להיות מורשה חתימה בחשבון, איש לא כפה עליו לחתום על כתב ערבות בעלים כשהיה בעל מניות בחברה ולא נטען על ידו שהוא ביקש ולא קיבל דפי חשבון, מצב חשבון, וכל ידיעה אחרת אודות התנהלות החשבון.