תא"ק 17322-05-15 חברת גב-ים לקרקעות בעמ נ' די.קיי. תכשיטים (א.ש.) בע"מ ואח'

1.בחודש מאי 2015 הגישה גב-ים לקרקעות (להלן: "התובעת") כנגד חברת די .קי תכשיטים ובעל החברה שגיא אורי (להלן: "הנתבעים" או "הנתבעת והנתבע") , תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 111,673 ₪ בגין חוב דמי שכירות למחצית השנייה של שנת 2014 בקיזוז פיקדון , בתוספת ריבית פיגורים ויתרת חוב שלא נכללה בתביעת דמי השכירות הראשונה.

אין מחלוקת כי בסעיף 12 לכתב התביעה המקורי נפלה טעות סופר גלויה, כאשר נתבעו דמי שכירות למחצית השנייה של שנת 2014 במקום דמי שכירות למחצית השנייה של שנת 2013. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, במסגרתה נטען כי הם קיבלו את המושכר במצב של מעטפת כללית והנתבעת נדרשה להשקיע במושכר למעלה מחצי מיליון ₪. באשר לרכיב התביעה שעניינו יתרת חוב שלא נכללה בתביעה הראשונה, נטען כי מדובר בתביעה מנופחת וממוחזרת שלא פורטה כנדרש. נטען כי אין מחלוקת כי הנכס פונה בסוף שנת 2013 ולכן אין מקום לתבוע דמי שכירות מהמחצית השנייה של שנת 2014.

ביום 11.10.15 הוגשה תשובת הנתבעים לתגובת התובעת, בה נטען כי כיוון שהתובעת מודה כי "טעתה", כלשונה, בכל הנוגע לתקופת החיוב בדמי שכירות הנתבעים, על התובעת לתקן את כתב התביעה, פעולה שתאפשר לנתבעים להגיש בקשת רשות להתגונן חדשה.

בהחלטתי מיום 15.10.15 הוריתי לתובעת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה מאחר וכאשר ישנה טעות, לרבות טעות סופר , בכתב התביעה הדרך לתקן את הטעות היא ע"י בקשה לתיקון כתב התביעה.

2.ביום 29.10.15 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן בסדר דין מקוצר ע"ס 111,673 ₪ במסגרתה נטען כי עפ"י חוזה השכירות מחודש מרץ 2012 (להלן: "החוזה") השכירה התובעת שטח של כ 1017 מ"ר המצוי בקומה השנייה בבית הצומת במפרץ חיפה. במסגרת החוזה, הנתבע חתם על ערבות אישית לכל התחייבויות הנתבעת, עפ"י החוזה. נטען כי עפ"י סעיף 6 לחוזה, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת את דמי השכירות היסודיים בתוספת הפרשי הצמדה ומע"מ לכל תקופת השכירות. עפ"י סעיפים 5 לחוזה ו- 11 לנספח א' לחוזה, הוצמדו דמי השכירות למדד המחירים לצרכן. כמו כן, עפ"י סעיף 22 לנספח א' לחוזה, התחייבו הנתבעים לשלם ריבית על כל פיגור בתשלום דמי השכירות ובהתאם לסעיף 24 לנספח א' לחוזה, התחייבו הנתבעים לשלם הפרשי דמי ביטוח בגין המושכר.

עוד נטען כי במהלך תקופת השכירות ועד למועד פינוי המושכר ביום 31.12.13 הנתבעים לא שילמו את דמי השכירות שהיו חייבים בתשלומם עפ"י החוזה , כאשר באי התשלום הפרו הנתבעים את החוזה. ביום 23.6.13 הוגשה תובענה כנגד הנתבעים בסדר דין מקוצר שעניינה תביעה כספית וצו לפינוי המושכר (להלן: "התביעה הראשונה"). ביום 27.4.15 ניתן פסק דין בתביעה הראשונה המורה על קבלת התביעה במלואה.

בתביעה המתוקנת נתבעה יתרת חוב שלא נכללה בתביעה הראשונה לרבות המחאות ע"ס 10,800 ₪ כ"א, אשר חוללו כאשר ניתנו במסגרת פריסת החוב, חיובי ביטוח והשתתפות בצריכת מים בסך של 30,761 ₪ ודמי שכירות מיום 1.7.13-31.12.13 בסך 112,076 ₪ וריבית פיגורים בסך 12,972 ₪. בחישוב סכום התביעה קוזז פיקדון המשוערך ליום 31.12.13 ע"ס 44,136 ₪.

3.ביום 3.2.16 הגישו הנתבעים בקשת רשות להתגונן בה נטען כי הבקשה מטעם הנתבעת מוגשת שלא על מלוא סכום התביעה אולם הבקשה מטעם הנתבע מוגשת על מלוא סכום התביעה. לבקשה צורפו ,מצב חשבון מים וכרטסת הנהלת חשבונות מטעם התובעת. בתצהיר הנתבעת נטען כי הנתבעת היתה חברה מובילה בתחום התכשיטים, אך במהלך שנת 2013 לאחר התמוטטות עסקית שחוותה ועקב משבר אשראי מול הבנק המלווה, נאלצה הנתבעת להפסיק את פעילותה העסקית. בחודש 3/12 נחתם בין הצדדים הסכם לשכירות חלק ממבנה מסחרי לתקופה של 3 שנים בין המועדים 1.1.12- 31.12.14. לטענת הנתבעים, לקראת סוף שנת 2013 מכרה התובעת את הזכויות בנכס לצד ג' ותקופת השכירות הסתיימה ביום 31.12.13.