תא"ק 14885-08-15 בנק מזרחי טפחות שלומי 20442 נ' איתן

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת ביום 6.1.2016 בהעדר הגנה. לטענתה, היא קיבלה את כתב התביעה באיחור בעיצומו של הליך גירושין מבעלה (נתבע מס' 1), ומיד פנתה ללשכה לסיוע משפטי שמייצגת אותה בהליך הגירושין בבקשה להרחבת הייצוג. רק ביום 10.1.2016 אושרה בקשתה, לאחר שכבר ניתן פסק הדין. לטענתה, פסק הדין לא הומצא לכתובתה ברחוב רמח"ל 26/4 בעכו , אלא נמסר לאביה שמתגורר בכתובת הנרייטה סולד 10/1 בעכו. לגופו של עניין טענה כי אומנם פתחה חשבון משותף עם נתבע מס' 1 אך לא חתמה על בקשה לקבלת מסגרת אשראי ולא נטלה הלוואות כלשהן מהבנק וכי ההלוואות נשוא התביעה ניתנו על ידי המשיב לנתבע מס' 1 ללא ידיעתה וללא הסכמתה.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי כתב התביעה נשלח לכתובתה העדכנית של הנתבעת כפי שמופיעה במשרד הפנים, קרי, רחוב הרחמ"ל 26/4 עכו ביום 7.9.2015 בדואר רשום עם אישור מסירה וחזר למשרדי התובע כ"לא נדרש". בעקבות החלטת בית משפט מיום 24.11.2015 לפיה על המשיב להמציא את כתב התביעה למבקשת במסירה אישית, הומצא כתב התביעה לידי המבקשת עצמה ביום 6.12.2015. עוד טוען המשיב כי המבקשת לא ביססה את טענותיה בדבר העיכוב שחל בהענקת הייצוג המשפטי במסמכים או בתשתית ראייתית. היא לא פנתה באופן עצמאי לבית המשפט על מנת שזה יתיר לה הארכת מועד להגשת בקשת הרשות להתגונן ולא פנתה לב"כ המשיב על מנת ליידע אותו על העיכוב שחל בהענקת הייצוג. באשר לסיכויי ההגנה טען המשיב בתמצית כי מפסק הדין בתיק תמ"ש 15530-05-14 ניתן ללמוד כי המבקשת מאשרת שצברה יחד עם בעלה לשעבר -נתבע מס' 1 חובות משותפים למשיב בסכום של כ-90,000 ₪ וכי בעת הצטרפותה לחשבון אישרה בחתימתה כי פעולות של בעלה לשעבר בחשבון מחייבות גם אתה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

נפסק כי בבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ישקול בית המשפט שני סוגים של שיקולים: האחד הוא הסיבה למחדלו של המבקש, והשני סיכויי ההצלחה של הגנתו או תביעתו לפי העניין של מבקש הביטול.

ככלל שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש. ואולם נפסק בעבר כי במקרים שבהם מחדלו של בעל הדין עולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו, לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות לו הוגשו במועד (רע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם בנבו).

כתב התביעה הומצא לידי המבקשת עצמה ביום 6.12.2015. הטענה כי האיחור בהגשת ההגנה חל בשל עיכוב בטיפול בבקשתה להרחבת הייצוג המשפטי לא נתמכה באסמכתאות. נפסק כי ראוי שבעל הדין הנזקק לסיוע משפטי יודיע על כך לבעל הדין האחר, מאחר וככל שחולף הזמן עשוי הוא לפתח ציפייה לגיטימית כי לא יוטרד. מוטב כי במקביל לפניה לקבלת סיוע משפטי יפנה בעל הדין באופן עצמאי ובטרם קיבל ייצוג לבית המשפט בבקשה להארכת מועד (בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פורסם בנבו). המבקשת לא ביססה טענתה בדבר העיכוב שחל בהענקת הייצוג המשפטי במסמכים או בתשתית ראייתית. היא לא פנתה באופן עצמאי לביהמ"ש על מנת שזה יתיר לה להגיש את הגנתה באיחור ולא פנתה לב"כ המשיב על מנת ליידע אותו על העיכוב בהענקת הייצוג.

באשר לסיכויי ההגנה, מעיון בפסק הדין שניתן בתיק תמ"ש 15530-05-14 עולה כי במסגרת ההחלטה על איזון המשאבים בין בני הזוג קבע בית המשפט כי על נתבע מס' 1 לשלם למשיב סך של 34,000 ₪ כאשר יתרת החוב למשיב תחול על המבקשת ונתבע מס' 1 בחלקים שווים. קביעה זו ולפיה מדובר בחוב משותף של שני הנתבעים משמיטה את הבסיס מתחת לטענה כי מדובר בחוב של נתבע מס' 1 בלבד שהמבקשת לא ידעה עליו ולא הסכימה לו. בסעיף 23 לפסק הדין שניתן בתיק תמ"ש 15530-05-14 נאמר כי:" כאמור בהצהרת הצדדים בפרוטוקול 16.12.14 אין חולק כי החובות בבנק מזרחי משותפים ...מתצהיר עדות התובעת ניתן ללמוד כי התובעת מאשרת שלצדדים נצברו חובות בבנק מזרחי, נכון למועד הקרע בין הצדדים, בסך של כ- 90,000 ₪ ...". יתרה מזו, מפסק הדין הנ"ל עולה כי נישואי הצדדים עלו על שרטון בחודש מאי 2014 כאשר ההלוואות נשוא התביעה ניתנו קודם לכן כשמהמסמכים שצורפו לתגובה עולה שבעת שהצטרפה המבקשת לחשבון הבנק של נתבע מס' 1 נשוא התביעה היא אישרה שכל פעולה או מסמך שייחתם על ידי נתבע מס' 1 יחייב גם אותה "ביחד ולחוד". המבקשת לא טענה כי פנתה מבעוד מועד למשיב והתריעה על כך שהנתבע מס' 1 משתמש בחשבון ללא ידיעתה וללא הסכמתה ולא ביקשה לשנות את מעמדה בחשבון.

לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ו, 29 יוני 2016, בהעדר הצדדים.