תא"ק 14408-09-11 עפרוני ואח' נ' יצחקי ואח'

זוהי תביעה כספית לתשלום פיצוי מוסכם בסך של 160,000 ₪, בגין הפרת הסכם מכר מקרקעין.

טענות התובעים 

התובעים הינם בעלי זכויות החכירה של מגרש מס' 441 בחלקה 89 בגוש 15156 במושב אילניה וכן הבעלים של דירת המגורים הבנויה בשטח המגרש (אישור על רישום זכות בנכס - נספח א' לכתב התביעה).

הנתבעים התגוררו בדירה עם משפחתם, בשכירות בלתי מוגנת, למשך תקופה כוללת של שנתיים ושבעה חודשים, אשר נסתיימה ביום 15.7.2011.

ביום 4.2.2011 ועוד בטרם נסתיימה תקופת השכירות, חתמו הצדדים על הסכם מכר ולפיו רכשו הנתבעים את זכויות התובעים במגרש ובדירה בתמורה לסך של 1,600,000 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה).

במעמד החתימה על הסכם המכר, מסרו הנתבעים לתובעים שיק על סך של 450,000 ₪ כתשלום ראשון על חשבון התמורה (נספח ג' לכתב התביעה). על פי הסכמת הצדדים, נרשם בשיק מועד הפירעון: 25.2.2011.

בהגיע מועד הפירעון, הפקידו התובעים את השיק אלא שלהפתעתם השיק חזר ולא כובד על ידי הבנק. למרות זאת, המשיכו הנתבעים להביע את רצונם ויכולתם לרכוש את הנכס, תוך שפנו אל התובעים בבקשות חוזרות ונשנות כדי שיתנו להם פרקי זמן נוספים על מנת שיוכלו להשיג את הסכומים הנדרשים על פי הסכם המכר.

ביום 25.5.2011, כשלושה חודשים לאחר המועד בו חולל השיק באופן המהווה הפרה יסודית של הסכם המכר ולאחר שהנתבעים לא עמדו בהבטחותיהם להעביר את התשלום הראשון על חשבון התמורה, שלח עו"ד פואד עמראן, אשר ייצג את שני הצדדים בהסכם המכר, מכתב לנתבעים ובו הודיע להם, בשם התובעים, על ביטול הסכם המכר בשל חילול השיק ודרש את פינוי הדירה בתום תקופת השכירות (נספח ד' לכתב התביעה).

גם לאחר קבלת מכתבו של עו"ד עמראן, המשיכו הנתבעים במצגם המטעה כי הם עדיין מעוניינים לרכוש את הדירה וזאת, תוך הכרה מלאה מצדם בקיומו של נזק כספי ונפשי אשר גרמו לתובעים מחמת הימשכות ההליך על ידם מעבר לנדרש.

ביום 15.7.2011, בתום תקופת השכירות, פינו הנתבעים את הדירה, תוך שהותירו אותה במצב גרוע אשר אינו מאפשר את השכרתה או מכירתה ללא שיפוץ וניקיון יסודיים. התובעים מבהירים כי אמנם עניינה של תביעה זו איננו בהפרת הסכם השכירות וכי הגישו את התביעה בהליך של סדר דין מקוצר על מנת לקבל את הפיצוי המוסכם באופן היעיל ביותר, אולם יש בהתנהגות זו כדי ללמוד על אודות אופיים של הנתבעים, אשר אינם נותנים משקל רב להתחייבויותיהם החוזיות.

לאור ההפרה היסודית של הסכם המכר ונוכח אי עמידתם של הנתבעים בהבטחותיהם החוזרות ונשנות הן בדבר רצונם והן בדבר יכולתם לרכוש את הנכס, שלחו התובעים לנתבעים מכתב ביום 4.8.2011, באמצעות באת כוחם בהליך דנן, בו נדרשו הנתבעים לשלם את הפיצוי המוסכם על פי הסכם המכר (המכתב מיום 4.8.2011 ואישור משלוח בדואר רשום מיום 4.8.2011 - נספחים ה'1 ו-ה'2 לכתב התביעה). הנתבעים לא התייחסו למכתב זה.

על פי סעיף 8 להסכם המכר, אי עמידתם של הנתבעים בהוראות סעיף 4(א) להסכם המכר, שעניינו התשלום הראשון בסך של 450,000 ₪ על חשבון התמורה, מהווה הפרה יסודית של ההסכם. יתרה מכך, בסעיף 9(2) להסכם המכר נקבע כי איחור בביצוע חבות כלשהי המוטלת על צד לחוזה מעל 15 ימים מהווה הפרה עיקרית של ההסכם.

על כן, יש לחייב את הנתבעים בפיצוי מוסכם בסך של 160,000 ₪ הקבוע בסעיף 9 להסכם המכר.

התובעים מוסיפים כי הפיצוי המוסכם נקבע על ידי הצדדים מראש, ביחס סביר לנזק אשר נצפה על ידם במקרה של הפרה יסודית של הסכם המכר. סכום הפיצוי המוסכם אף נמוך משמעותית ביחס לנזקים הרבים אשר הוסבו להם ולעוגמת הנפש האדירה, בפרט נוכח העובדה כי התובעים פספסו הזדמנות לרכוש נכס אחר בשל התנהלות הנתבעים.

טענות הנתבעים 

בתצהיר הנתבע מיום 9.5.2012 - תצהיר שתמך בבקשת הנתבעים לביטול פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה ומשמש ככתב הגנה, טוען הנתבע כדלקמן:

בתחילת דצמבר 2008 שכרו הנתבעים את הדירה מידי אחיו של התובע - עז עפרוני (להלן "עז"). כל המגעים במשך שנתיים ושבעה חודשים היו עם עז והתנהלו ברוח טובה וידידותית. המצב השתנה כאשר התובע נכנס לתמונה, או אז החל "פרק של כוחנות ואלימות מילולית".