תא"ק 1437-10-14 בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי נ' קרלינסקי

בפני בקשה למתן רשות להגן בפני תביעה על סך של 67,199 ₪ שהגיש המשיב בסדר דין מקוצר.

1.התביעה הוגשה כנגד המבקש לתשלום חוב של לקוחותיו של המשיב (להלן: "הלקוחות") שהמבקש ערב לו. ברקע לתביעה, תביעה שהגיש המשיב כנגד הלקוחות (תא"ק 30617-03-12 בבית משפט זה) בגין חוב כספי שנבע מאי פירעון חוב בחשבון העו"ש של הלקוחות וחוב שמקורו בהלוואות שנטלו הלקוחות. במסגרת אותה תביעה הגיעו הלקוחות להסדר עם הבנק לתשלום החוב (להלן: "ההסדר") והוקמה ללקוחות הלוואה בחשבונם בתנאי ההסדר. המבקש אשר היה ערב לאחת ההלוואות שניתנו ללקוחות ואשר יתרתה ביום הגשת התביעה כנגד הלקוחות עמדה על סך של 56,809 ₪, חתם על גבי ההסדר כמי שמסכים כי ערבותו תישאר בתוקף כלפי המשיב בהתאם לחלקה היחסי בחוב הכולל. ביום 23.04.12 ניתן תוקף של פסק דין להסדר. בהמשך, הלקוחות הפרו את ההסדר ולא פרעו את חובם כמוסכם ונפתח כנגדם תיק הוצל"פ ובהמשך ניתן כנגדם צו כינוס. יתרת חוב הלקוחות הינה 76,951 ₪ והמבקש ערב ל-72% מהחוב, היינו סך של 55,405 ₪. בגין חוב זה וסך נוסף של 11,794 הוצאות המשיב, הוגשה התביעה נשוא בקשה זו.

2.בבקשתו טען המבקש כי הסכם הערבות המקורי לא צורף, אחר שהמשיב הודיע כי אינו יכול לאתרו, ולא ניתן להתבסס על חתימת הערב על ההסדר כשלעצמה שכן מובהר בו במפורש כי הוא אינו מכונן התחייבות חדשה אלא אך ממשיך את הערבות הקיימת. לגבי הערבות המקורית נטען כי דינה להתבטל בשל אי קיום הוראות חוק הערבות, התשכ"ז-1967, ובין היתר, יידוע המבקש כי הוא ערב יחיד ואי נקיבת סכום קצוב. כן נטען, כי המשיב הגיע להסכמה עם הלקוחות על שינוי תנאי פירעון ההלוואה תוך מתן פריסה ארוכה יותר מבלי ליידעו, דבר שגרם להארכת תקופת ערבותו. גם גובה החוב לא הוכח כדבעי.

3.בדיון שהתקיים ביום 12.07.15 נחקר המבקש על תצהירו, בעיקר בדבר קשריו עם הלקוחות. המבקש אישר כי היה ערב לאחת מהלוואות הלקוחות בעבר וכן את חתימתו על ההסדר.

4.ב"כ המשיב טען כי מאחר וההסדר קיבל תוקף של פסק דין, בידיעתו של המבקש, ערבותו תקפה גם אם טענותיו באשר לערבות המקורית יוכחו כנכונים. לדבריו, משניתן פסק דין אין מקום לנקוט בהליך זה של בקשת רשות להגן והיה על המבקש לנקוט בהליכים אחרים.

הדין עם המבקש.

5.ההלכה הפסוקה קובעת כי מטרתו של סדר דין מקוצר היא למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו: ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנויות למכוניות הים התיכון, פ"ד לו(3) 518, 524 (1982); ע"א 9654/02 חברת אחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)). הנטייה בפסיקת בית המשפט הינה, ככלל, ליתן רשות להתגונן כאשר טענות ההגנה מעלות סוגיות המצדיקות בחינה בדרך של בירור התובענה לגופה (ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ נ' בנק מזרחי מאוחד בע"מ (פורסם בנבו, 9.12.09)). בשלב של בקשת רשות להתגונן, די אם הנתבע מראה הגנה אפשרית ואין בודקים כיצד יוכיח את הגנתו או את טיב ראיותיו.

6.במקרה זה, אין מחלוקת כי כתב הערבות המקורי אינו בנמצא. ההסדר אינו מקים ערבות חדשה וכפי שצוין בו במפורש, הערבות המקורית תישאר במלוא תוקפה וההסדר אינו יוצר חוב חדש אלא אך פורס את הקיים (סעיף 4א' להסדר). נוכח זאת ברור כי טענות המבקש אודות קיום התנאים הקבועים בחוק הערבות הן טענות הגנה הראויות להישמע.

7.באשר לטענה כי משניתן תוקף של פסק דין להסדר אין מקום לשמיעת טענות בדבר קיום הוראות חוק הערבות, אין דעתי כדעת ב"כ המשיב. אין מחלוקת כי המבקש לא היה צד להליך במסגרתו ניתן פסק הדין. טענות המבקש בדבר אי קיום הוראות חוק הערבות לא נטענו כלל במסגרת אותה תביעה וממילא פסק הדין שניתן בה לא דחה את טענותיו של המבקש. כל שנעשה הוא מתן תוקף של פסק דין להסדר כשמהות ההסדר היא המשכת הערבות שניתנה להלוואה המקורית. הא ותו לא. ככל שקיימות השגות על ההלוואה המקורית הן לא נדחו עם החתימה על ההסדר וכפועל יוצא מכך מתן פסק דין להסדר לא קבע דבר בעניין השגות אלו. ברי אפוא, כי יש מקום לשמוע את טענות ההגנה של המבקש הנוגעות לתוקפה של ערבותו כמו גם את שאר טענותיו בדבר חובו כערב.