תא"מ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
8060-12-13
02/09/2014
|
בפני השופטת:
ד"ר פנינה נויבירט
|
| - נגד - |
תובעים:
אלדן תחבורה בע"מ
|
נתבעים:
1. חיים מיכאלי
2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק דין |
מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 25.5.13 באשקלון בין כלי רכב נושא מספר רישוי 17-841-11 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 80-847-25 (להלן: "התאונה").
במקביל להליך דנן התנהל הליך נוסף בתא"מ 18983-01-14 בקשר עם תאונה זו (להלן: "ההליך הראשון"). בתאריך 18.6.14 ניתן פסק דין על דרך הפשרה בתא"מ 18983-01-14 ע"י כב' השופטת תרצה שחם קינן (להלן: "פסק הדין הראשון"), במסגרתו נקבע, כי האחריות המכרעת לתאונה מוטלת על נהג התובעת בתיק דנן, אם כי לנתבע 1 בתיק דנן "אשם תורם" בשיעור של 15%.
לאור זאת, התבקשתי לפסוק האם "האשם התורם", אשר יוחס לנתבע 1 בתיק דנן, מהווה עוולה המקימה לתובעת בתיק דנן עילת תביעה עצמאית של התובעת כנגדו.
על פי ההלכה הפסוקה, "אשם תורם", כהגדרתו בסעיף 68 לפקודת הנזיקין, אינו מקים עילת תביעה עצמאית. לכן השאלה הינה, האם "האשם התורם", המיוחס לנתבע 1, עולה כדי "אשם", כהגדרתו בסעיף 64 לפקודה, המקים אחריות של הנתבע 1 כלפי התובעת.
כדרכו של פסק דין על דרך הפשרה, פסק הדין שניתן בהליך הראשון אינו מנומק, ולפיכך הביטוי "אשם תורם" המוזכר בו אינו חד משמעי, ולא ניתן ללמוד מפסק הדין עצמו באיזה אשם מדובר.
הגרסה העובדתית שהציגו הנתבעים בהליך הראשון, אשר התקבלה על ידי בית המשפט להתרחשות התאונה, משתקפת מפרוטוקול הדיון בהליך הראשון, מתאריך 17.6.14. מעדות הנתבע 1, שניתנה כתימוכין בגרסת הנתבעים, עולה, כי קודם להתרחשות התאונה היו הן נהג התובעת והן הנתבע 1 בתנועה, כאשר נהג התובעת התפרץ לתוך הכיכר, והנתבע 1 נהג בכיכר. עוד עולה מעדות הנתבע 1, כי הוא ראה את נהג התובעת מנסה להשתלב בכיכר קודם לתאונה (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 24-25, עמוד 2 לפרוטוקול, עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 3-4). הנתבע 1 טוען, כי ניסה להתחמק מרכב התובעת, ובלשונו: "ניסיתי לברוח ממנו" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 9-10). עם זאת, הנתבע 1 מעיד כי נסע בהניחו כי על נהג התובעת לתת לו את זכות הקדימה, ובלשונו: "היה עליו לאפשר לי לנסוע" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 12), וכן: "הוא אמור לעצור ולא להיכנס למעגל התנועה" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 10).
הנני סבורה, כי נתונים אלו עולים כדי ממצא פוזיטיבי, התומך בסברה כי האשם המיוחס לנתבע 1 בגין התנהלותו דנן הינו אשם יוצר אחריות.
ההלכה הפסוקה מטילה חובת זהירות על כל רכב בתנועה כלפי רכב בתנועה הנע לקראתו, ובלשון בית המשפט (ע"א 57/56 בנימין מורדקוביץ נ' מנחם מנחם, פ"ד י"א 602, 605):