-
אין מחלוקת בין הצדדים, כי השיק נמסר לתובעת כשיק ביטחון להבטחת חוב של חברת א.ב. תבשילים של פעם בע"מ (להלן: "תבשילים"), וכי חברת תבשילים לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי התובעת. השאלה היא, אם השיק נמסר להבטחת כל חובותיה של תבשילים לתובעת, כטענת התובעת, או שמא להבטחת הזמנה ספציפית, אשר נועדה לצרכיו של הנתבע, הזמנה שתמורתה שולמה לתובעת, כטענת הנתבע.
-
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק בית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי לכך בתמצית, כדרישת תקנה 214יז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
-
ייאמר מיד, כי אילו נדרשתי לבחון רק את ההיבט השטרי של התביעה, אפשר שהייתי דוחה את טענות ההגנה של הנתבע, ומקבל את התביעה. זאת מאחר שהטענה שלפיה הוגבלה הבטוחה שנמסרה (שיק ושטר חוב) להזמנה ספציפית ששולמה במלואה – אינה עולה לא מן השיק ולא משטר החוב. ודוק: אין מדובר במי שמסר ביטחונות "בלנקו", אלא במי שהגביל מלכתחילה את חבותו לסך של 18,000 ש"ח, כך שאין מדובר במי שאינו מבין את משמעות ההתחייבות או שאינו מסוגל לנהל משא ומתן.
-
אלא שמחומר הראיות עולה, כי אף שהשיק ערוך ליום 20.11.2015, ואף שמתצהיר מר גיא כהן, מנכ"ל התובעת, עולה כי המשא ומתן בדבר מסירת הבטוחה התנהל במחצית חודש נובמבר 2015, הרי שבסוף נובמבר 2015 הייתה נכונות מצד התובעת להשיב את השיק ואת שטר הערבות. כך עולה ממסרונים (SMS) שהוחלפו בין הצדדים. כך, במסרון מיום 30.11.2015 כתב הנתבע למר כהן: "אהלן גיא אני תקוע פה בפגישה ביקשתי מג'וני שיאסוף ממך", ועל כך השיב כהן: "סגור אחי זה אצלי". (נספח 7 לתצהיר הנתבע). ואילו למחרת פנה הנתבע במסרון למר רן אדלרסברג, עובד בחברה התובעת, וביקש: "רן תעדכן אותי בבקשה מה קורה עם הצ'ק ושטר הערבות", ועל כך ענה אדלרסברג: "שגיא אני ממש לא מבין אותך היית אמור לאסוף את זה אתמול לא?!".
-
המסקנה עולה מתכתובות אלה – הן עם מר כהן הן עם מר אדלרסברג – היא כי התובעת הסכימה להשיב לנתבע את הבטוחות שמסר לידיה – כלומר, בימים 30.11.2015 ו-1.12.2015 הייתה עמדתה של התובעת כי אין היא זכאית להמשיך ולהחזיק בבטוחות אלה – עובדה שיש בה כדי לחזק את גרסתו של הנתבע, שלפיה נועדו הבטוחות להבטיח תשלום בגין הזמנה ספציפית, וכי התשלום בגין אותה ההזמנה בוצע בפועל.
-
חיזוק נוסף לגרסתו של הנתבע ניתן למצוא גם בבחינת לוחות הזמנים בתיק. בתצהירו של מר כהן צוין, כי תבשילים לא פרעה את חובותיה עד יום 17.11.2015 (וראו לעניין זה סעיף 23 לתצהיר מר כהן). עם זאת, השיק חולל מחמת הוראת ביטול רק ביום 27.12.2015 – כלומר שהוא הופקד בבנק זמן קצר קודם לכן. אם אכן, כטענת התובעת, קמה הזכות לממש את הבטוחה כבר ביום 17.11.2015, מדוע הופקד השיק רק חודש ועשרה ימים לאחר מכן? ומדוע שלחו נציגי התובעת מסרונים לנתבע שבהם הם מאשרים החזרת הבטוחות כשבועיים ימים לאחר המועד שבו אמורות היו הבטוחות להיפרע, לשיטתם?
-
התשובות שנתנו מר כהן ומר אדלרסברג לתהיות אלה – אינן משכנעות. בתצהירו של מר כהן נטען כי המסרונים נשלחו, ככל הנראה "כחלק מהכנת הקו ההגנתי" של הנתבע (סעיף 22 לתצהיר כהן), אולם בחקירתו של מר כהן, הוא כשל בניסיון לתת הסבר מניח את הדעת למסרון ששלח (וראו עמ' 19 ש' 25 – עמ' 20 ש' 17 לפרוטוקול), ובוודאי למשמעות הנלמדת מן המסרון ששלח מר אדלרסברג בשילוב המסרון של מר כהן.
גם גרסתו של מר אדלרסברג לעניין המסרון ששלח הוא, שממנו עולה מפורשות כי מר אדלרסברג מודע לכך שהנתבע אמור לקבל בחזרה את הבטוחות, ואף מביע פליאה על כך שלא אסף אותן יום קודם לכן, אינה סבירה בעיניי ואינה מהימנה. מר אדלרסברג ניסה לטעון, כי לא הייתה לו כל ידיעה מוקדמת על הסכמה בין הנתבע ובין מר כהן ביחס להשבת הבטוחות, אולם לא כך עולה מן התכתובת: לא זו בלבד שנראה שלמר אדלרסברג יש ידיעה ברורה על הסיכום הנטען (שהרי הוא כלל אינו תוהה מדוע יש להשיב את הבטוחות בטרם סילוק החוב במלואו), אלא שהוא אף תוהה מדוע טרם נאספו הבטוחות, חרף הסיכום עם מר כהן מיום קודם.
קבלת גרסתם של מר כהן ומר אדלרסברג אינה אפשרית, להשקפתי – הן בשל אופיין המתחמק של עדויותיהם והן בשל הסתירה הברורה בין עדויות אלה ובין לשונם של המסרונים – סתירה שהתשובות לה היו מגומגמות ובלתי מהימנות בעיניי.
ודוק: גם אם המסרונים נועדו "לבנות קו הגנה" כטענת התובעת, ברי כי אין בכך על מנת לשלול את עצם קיומם – ואזכיר כי מר כהן ומר אדלרסברג לא הכחישו כי שלחו את המסרונים האמורים; גם אם הנתבע אכן ביקש לייצר תכתובת לצורכי הליך עתידי – עדיין אין בכך כדי לקבוע פוזיטיבית שגרסתו אינה נכונה.