תא"מ 7439-05-15 זכרוני נ' שוורצמן ואח'

1.בפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו עקב תאונת דרכים. המחלוקת הינה בשאלת הנזק בלבד.

2.ביום 30.9.2012 התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת לבין רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 ("הנתבע"). רכב התובעת נפגע בכנף הימנית הקדמית. באפריל 2013 הגישה הנתבעת 2 ("הנתבעת") תביעה נגד התובעת וחברת הביטוח שלה בגין הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעים (תא"מ 19918-04-13). בפסק הדין שניתן ביום 3.12.2014 נדחתה התביעה, תוך שנקבע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע.

3.לאחר שניתן פסק הדין שלחה התובעת לנתבעת דרישה לתשלום פיצוי. בין הצדדים ישנה מחלוקת בשאלה האם צורפו למכתב זה כל המסמכים הנדרשים. מכל מקום, ביום 11.5.2015 הגישה התובעת את התביעה הנוכחית אליה צירפה חוות דעת שמאית, שהוכנה ביום 20.1.2013, בה נכתב כי נגרם לרכב התובעת נזק בסך 6,001 ש"ח. בין היתר, נקבע בחוות הדעת כי יש צורך להחליף את הכנף הימנית קדמית, וכי עלותו של חלק זה היא 3,901 ש"ח. עוד נכתב בחוות הדעת, כי לרכב נזק קודם באותו מוקד, ולפיכך לא נקבעה ירידת ערך.

4.זמן קצר לאחר הגשת התביעה, שילמה הנתבעת לתובעת סך של 2,900 ש"ח בגין הנזק שנגרם לרכב, בתוספת הפרשי הצמדה וסך של 500 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי. בהודעת הנתבעת נאמר, כי הסכום "אושר על בסיס תיקון כנף קדמית ולא על בסיס החלפה". בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכב התובעת בסך הכל השתפשף קלות. בדיון ציינה התובעת כי היא לא תיקנה את הרכב אלא מכרה אותו ב"טרייד אין" ביום 15.3.2013, כאשר לטענתה המחיר שקיבלה עליו היה נמוך ב-10,000 ש"ח בגלל הנזק מהתאונה. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים. עקב תקלה, התעכב הטיפול בתיק, ועם הצדדים הסליחה.

5.לטענת הנתבעים, הסכום ששולם על ידם נקבע על יסוד הערכה של השמאי מטעמם, אשר בהעדר יכולת לבצע בדיקה של הרכב לא היה באפשרותו להגיש חוות דעת נגדית. עוד טוענים הנתבעים, כי הרכב נבדק על ידי שמאי כארבעה חודשים אחרי התאונה, כי התביעה הוגשה בשיהוי של כשלוש שנים וכי בהסכם המכר של הרכב לא נאמר כי בוצעה הפחתה ממחירו בשל הנזק שנגרם לו. התובעת טוענת, כי היא המתינה עם הגשת התביעה עד לאחר שהתקבל פסק דין בהליך המקביל, וכי ככל שהיה בכוונת הנתבעים לחלוק על גובה הנזק היה עליהם לצרף חוות דעת נגדית מטעמם.

5.לאחר ששקלתי בדבר, דעתי היא כי יש לקבל את התביעה. אמת, כי נפלו מחדלים משמעותיים באופן התנהלותה של התובעת, אשר מן הבחינה העקרונית עשויים היו לפגום בכוח הראיות שהציגה. כך הוא לעניין השיהוי המשמעותי בין מועד התאונה לבין מועד בדיקת השמאי. כך הוא גם לעניין השתהותה של התובעת בפנייתה לנתבעת בדרישה לפיצוי, מה שמנע ממנה את האפשרות לבדוק את הרכב. יחד עם זאת, בהצבעה על נקודות חולשה של ראיות הצד שכנגד או על כך שהיה בהתנהלותו כדי לגרום נזק ראייתי, אין די. יש לבדוק בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה את המשמעות הנודעת לנקודות החולשה בראיות ולנזק הראייתי הנטען, וזאת בהתחשב במכלול הראיות שהוצגו ובראיות שהיה בידי בעל הדין שכנגד להציג ולא הוצגו על ידו.

6.בענייננו, מן הבחינה העקרונית שיהוי של ארבעה חודשים בין התאונה לבין בדיקת השמאי הוא אכן משמעותי, אולם יש לבחון כיצד הוא משפיע על הערכת הנזק. הפער בין הסכום ששולם על ידי הנתבעים לבין חוות הדעת נובע מטענת הנתבעים כי לא היה צורך להחליף את הכנף, וניתן היה להסתפק בתיקונה. כלומר, המחלוקת מתייחסת לתוצאות של התאונה, ולא נטען לתאונות נוספות שנגרמו לרכב. בהתחשב בכך, הרי שבנסיבות המקרה אין בשיהוי בבדיקת השמאי כדי לפגוע בכוחה הראייתי של חוות דעתו.

7.גם העובדה שהרכב נמכר בלא שתוקן ובלא שניתנה לנתבעת הזדמנות לבדקו אין די בה בנסיבות המקרה כדי לערער את חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת. גם אם אניח שנגרם לנתבעים נזק ראייתי בכך שלא הייתה לשמאי מטעמם אפשרות לבדוק את הרכב, היה על הנתבעים להראות כי הם מיצו את יכולות הבדיקה שלהם תחת מגבלות אלו. הנתבעים לא הסבירו על יסוד מה הם קבעו כי אין הצדקה להחליף את הכנף, מעבר לטענה סתמית כי הדבר נעשה בהתאם להערכת השמאי מטעמם (שלא צורפה כחוות דעת או אף כמסמך מסודר). הגם שלא הייתה לנתבעים אפשרות לבדוק את הרכב, היה עליהם לכל הפחות לנסות לבסס את הטענה על נתונים אחרים, כגון תצלומי הנזק, או להביא לעדות את הנתבע 1 על מנת להעיד על עוצמת הפגיעה ברכב התובעת. ככל שהנתבעים היו עושים זאת, או לכל הפחות מסבירים מהם השיקולים המקצועיים שבגינם הם סבורים שלא היה צורך בהחלפת הכנף, ניתן היה לבחון האם יש לייחס משקל לנזק הראייתי הנטען שנגרם להם, והאם יש בו כדי להטות את הכף. הנתבעים אף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. גם העובדה שבהסכם המכר לא צוין כי הרכב נמכר במחיר נמוך יותר בשל הנזק, אין בה כדי לומר כי נזק זה לא הובא בחשבון, שעה שאף הנתבעים מודים שנגרם לרכב נזק מסוים גלוי לעין.

בנסיבות אלו, סבורני כי לא הוצגו טעמים מספיקים על מנת לסטות מחוות דעת השמאי שהוגשה על ידי התובעים.

8.לאור האמור, התביעה מתקבלת. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת סך של 3,033 ש"ח, ובהתחשב בשיהוי ללא הפרשי ריבית והצמדה; סך של 378 ש"ח בגין אגרת משפט; ושכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ש"ח.

זכת ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.