ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' נציגות ועד הבית

התובעת, חברת ביטוח, הגישה תביעה שיבוב כנגד הנתבעת על סך 26,386 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב מסוג קאיה השייך למר חיים וקנין והיה מבוטח על ידה כתוצאה מנפילת עץ ביום 11.02.15 מגינת בניין משותף שבתחום אחריות הנתבעת (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת, בכתב תביעתה, הנזק נגרם על ידי עץ שלנתבעת הייתה שליטה ופיקוח עליו ובשל אי נקיטת זהירות על ידי הנתבעת ולפיכך נטען כי חל הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" והנטל להוכיח כי הנתבעת לא התרשלה באופן הפיקוח והטיפול בעץ בתחומה מוטל עליה. לחילופין נטען כי הנתבעת או מי מטעמה התרשלו בטיפול בעץ, בין היתר בהעסקת עובדים מיומנים, בניקיון המקום, ביצירת מפגע, באי תחזוקה של העצים וקיבועם של העצים. התובעת טענה כי כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב בשווי של 24,986 ₪ בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ואותו שילמה למבוטח וכן נשאה בנוסף לכך בסך של 433 ₪ בגין שכ"ט שמאי.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי אין לה כל ידיעה ממשית בעניין אירוע התאונה הנטען והמוכחש. נטען כי בזמן אמת איש לא פנה אליה לדווח על נפילת עץ. נטען כי לנתבעת לא היה כל ביטוח במועדים הרלוונטיים לתאונה. נטען כי ככל שהתרחשה התאונה הרי שמדובר בכוח עליון לא צפוי נוכח מזג האוויר החריג ויוצא הדופן באותו היום וכי לא ניתן היה לצפות את נפילת העץ. לטענתה, הנתבעת פעלה ככל וועד בית סביר וגינת הבניין טופלה על ידה באורח סדיר וקבוע. נטען כי תמונות שנמסרו לנתבעת במועד מאוחר יותר ולא ממועד התאונה מלמדות כי העץ שמוצג ככזה שנפל, נעקר באופן מלא מהשורש ולא כתוצאה ממזג האוויר. נטען כי אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לתאונה וכי הרכב נבדק בשיהוי של כחודש ולכן ניתק הקשר הסיבתי בין התאונה הנטענת לבין הנזק.

ביום 18.06.19 התקיים לפניי דיון הוכחות. מטעם התובעת העיד המבוטח, מר אבנר חיים וקנין. מטעם הנתבעת העידו מר רנט אברהימוב ומר עמוס סגרון.

העד מר אבנר חיים וקנין מטעם התובעת, המבוטח, העיד כי צילם את התמונות שהוגשו וסומנו ת/1-ת/4. יחד עם זאת, אישר בהמשך חקירתו כי יתכן והתמונות הללו צולמו על ידי חוקר מטעם התובעת. עת נשאל אם יתכן כי אלה תמונות שצולמו ביום אחר שאינו יום התאונה השיב "אין לי מושג".

העד העיד כי ביום התאונה היה יום סוער עם רוחות אבל הייתה שמש בשמיים. בהמשך העיד כי הרוחות היו חזקות מאוד אך לא היה גשם באותו יום. מעדותו עלה כי התאונה אירעה עת נסע בשדרות ירושלים בבאר שבע ולפתע נפל עת על רכבו בסביבות השעות ארבע – ארבע וחצי אחר הצהריים. מעדותו עולה כי לאחר התאונה התקשר למוקד העירוני 106 והעירייה שלחה אדם מטעמה שאינו זוכר את שמו אשר אמר לו כי אין לו מה לתבוע את העירייה משום שהעץ שייך לרחבת הבניין המשותף. העד העיד כי האדם שהגיע הוא גנן, נציג עיריית באר שבע במחלקת הגננות אשר פינה את העץ מהכביש וכי הוא הגיע עם מסור חשמלי ופינה את החתיכות.

עת הוצגה לו תמונה ת/2 טען העיד כי "זה השורש של העץ שנפל על האוטו שלי. הגזע שלו מפה ונחתך ונפל עלי, זה היה עץ שאם היה בא ילד ודוחף אותו זה נופל, אני אומר שזה היה עץ חלול.

העד נשאל מדוע לא צילם את העץ שנפל על רכבו לאחר התאונה והשיב "אם הייתי יודע שעומד להישבר על האוטו שלי עץ הייתי הולך אחורה ולא מחכה שיפול עלי". ושוב נשאל כיצד בתמונות שלטענתו צילם לאחר שהתאונה אין כל תמונה של העץ שנפל על רכבו והשיב "מה אצלם אחרי שהמשכתי לנסוע והעץ נשאר מאחורי. יכול להיות שצילמתי אך לא התייחסתי לזה, הטלפון שלי זה טלפון אחר אני צילמתי הכל אך לא נשאר בידי אותו טלפון. גנבו לי אותו בטיול.

עת נשאל מדוע בטופס ההודעה לחברת הביטוח אם ידע שהעץ נפל מרחבת טבריה 1 מדוע רשם שדרות ירושלים והשיב "העץ נפל עלי בשדרות ירושלים ולא בטבריה 1.".

עוד אישר כי העץ נפל מהרחבה של הבניין המשותף, עבר את הגדר והמדרכה ונפל על רכבו. הוא העיד כי מדובר על גזע עץ בקוטר של ראש שהולך ונהיה צר וכי החלק העליון של העץ, שממנו קיבל מכה הוא בקוטר של בקבוק של 2 ליטר. עוד העיד כי כל העץ עצמו היה יבש לגמרי וחלול וכי הוא התנפץ.

העד העיד כך "שהתחילו לפנות את העץ עזרתי בגזע הגדול ואז נסעתי משם כי הייתה לי פגישה חשובה שלא רציתי לפספס". העד העיד כי הגיע טנדר מהעירייה ואשר אסף מה שניתן היה. עוד העיד כי אינו זוכר מה היה עם הגזע. עוד העיד כי הלך לתקן את הרכב לאחר חודש כי זה לא הפריע לו וכי הפחח אמר לו שעדיין יש פיסה קטנה של העץ כשהגיע לתקן.

העד מטעם הנתבעת, מר רנט אברהימוב העיד כי היה ראש ועד הבית בתקופה הרלוונטית. בתצהירו טען כי האירוע הנטען אינו מוכר לנתבעת שכן בזמן אמת לא נערכה כל פניה אל הבניין ביחס לנפילת עץ לרחוב כל שכן בנפילת עת על רכב. כמו כן העיד כי אינו מכיר מקרה של עץ שנפל מהגינה. בתצהירו העיד כי בתמונות שצורפו לכתב התביעה מופיע עץ השוכב לרוחב הגינה ובשטחה מזה מספר שנים וכי בשל העלות הרבה בפינויו לא פונה. לטענתו גזע העץ שמצולם אינו עת שנטען כי גרם לנזק. עוד הצהיר כי בגינת הבניין טיפל עובד קבוע ודאג לטיפול שוטף. בעדותו לפניי העיד כי מי שטיפל בגינה היה עובד זר אריתראי שעבד אצלם תקופה ופוטר. עוד העיד כי העובד לא היה מעונין למסור עדות על אף פניה שנערכה אליו. הוא העיד כי הגנן היה מגיע אליהם כל שבועיים לערך וכן היה מנקה הגינה, גוזם והיה עושה תחזוקה שוטפת. עוד העיד כי היה בגינה עץ דקל גדול והוא הזמין אדם שיכרות אותו כי הוא נטה לצד. הוא העיד כי בזמן אמת לא נערכה כל פניה וגם לאחר מכן. ביחס לת/2 העיד כי מדובר בעץ ש"אנחנו הפלנו אותו הוא היה יבש ואנחנו הפלנו אותו". כמו כן העיד כי מדובר בגזע "ששכב שם 5 שנים אם לא יותר". עת נאמר לו כי הגזע שנראה בת/2 מסכן את העוברים והשבים ועל זאת לא הוזז על ידי הנתבעת השיב כי אינו רואה בגזע מפגע בטיחותי שכן הוא בתוך הגינה צמוד לחומה ואין בו שום סכנה וכי להרימו נדרש מנוף ולאור עלות וקושי לגייס כספים לפינוי נותר במקום.

כמו כן, העיד מטעם הנתבעת מר עמוס סגרון, אשר ניהל את ועד הבית עד לינואר 2014. בתצהירו טען כי בהיותו בוועד הבניין היה עץ גדול שכרתו מהגינה והגזע שלו נותר שוכב בגינה של הבניין. עוד הצהיר כי מעולם לא פנו אליהם הזמן אמת או מיד בסמוך לאחר מכן לגבי נפילת עץ על רכב או מחוץ לגינת הבניין וככל שהוא יודע וזוכר לא היה אירוע כלשהו של נפילת עץ לא על עבר הכביש ולא אל תוך הגינה. ביחס לתמונות הצהיר כי מדובר בתמונות של גזע ישן ששוכב בגינת הבניין מזה שנים עוד מתקופתו כנציג הוועד ולא פונה משם וכי לא שייך לאירוע התאונה. בעדותו העיד כי העץ שמופיע בת/2 נכרת לפני 2014 וכי הוא מכיר את העץ האמור בתמונה וכאשר עזב את הבניין העץ היה כך. הוא נשאל ביחס לנסיבות כרית העץ והשיב כי היה לא בטיחותי ומלכלך. עוד העיד כי זה לא עץ שנחתך עם מסור אלא נתנו לו מכה והא יצא. העד לא ידע לומר אם היו עוד עצים מאותו סוג בגינה. עוד אישר כי במקום שמסומך בעיגול בנ/1 נמצא גזע העץ ששניתן לראות בת/2. עוד העיד כי גזע העץ בת/2 אינו מפגע סביבתי. עת נשאל האם בתמונה נ/1 במקום המסומן בעיגול היה עת השיב כי אינו יכול לומר בוודאות היכן היה עת ואינו זוכר אם היה שם עץ או לא כיוון שאינו גר בבניין כבר חמש שנים.

הנתבעת צירפה לכתב הגנתה חוות דעת ביחס למזג האוויר ביום האמור אשר היה סוער בהתאם לחוות הדעת. אולם, עורך חוות הדעת לא העיד ונחקר בחקירה נגדית ביחס אליה.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ולאחר ששמעתי את העדים מטעמם ועיינתי באשר הוגש בתיק זה מצאתי כי יש להורות על דחיית התביעה.

התובעת לא הצליחה להוכיח כי ביום התאונה העץ נפל מרחבת הבניין המשותף. מלבד עדות העד מטעם התובעת אין כל ראיה אחרת ולפיה העץ נפל מרחבת הבניין המשותף. גם במסגרת ההודעה שמסר העד לחברת הביטוח וצורפה לכתב התביעה לא טען כי העץ נפל מגינת הבית המשותף אלא ציין כי מקום התאונה "שדרות ירושלים ב"ש." אף לא צוין בזמן אמת מיקום ספציפי ברחוב שדרות ירושלים. בהודעה גם לא נכתב כי מדובר על עץ שנפל מגינת הבניין המשותף וזאת על אף שלטענת העד המבוטח נמסר לו בזמן אמת על ידי נציג העירייה כי מדובר על עץ שנפל מגינת הבניין המשותף. התובעת לא הציגה כל פניה בזמן אמת או בסמוך לכך אל דיירי הבניין המשותף בטענה כי עץ נפל מגינתם ופגע ברכב המבוטח.

אין כל תיעוד מזמן התאונה או מיד לאחריה. ביחס לתמונות שצורפו לכתב התביעה והתובע העיד לגביהן בתחילה כי צולמו על ידו ואולם, לאחר מכן סבר כי ייתכן וצולמו על ידי החוקר מטעם התובעת ולא ידע לומר בוודאות כי צולמו ביום האירוע ולא ביום אחר. עיון בתמונות ת/1-ת/4 מעלה כי אין כל תמונה שבה ניתן לראות את העץ הנטען על הכביש או על רכבו של העד. אין כל תמונה המתארת את המצב בזמן אמת. העד מטעם התובעת נתן הסבר דחוק ביחס לכך עת נשאל מדוע לא הציג תמונות שצולמו לאחר התאונה.

כמו כן, מעדות העד מטעם התובעת עולה כי הגיע גורם ממחלקת הגננות של עיריית באר שבע לאחר האירוע לפינוי העץ וכי זה נחתך לחתיכות והעד אף עזר בפינוי העץ. מכאן, לא ברור מדוע לא הוזמן לעדות נציג עיריית באר שבע להעיד ביחס לסוג העץ, נסיבות הנפילה של העץ וכו'. הימנעות מלזמן לעדות עד רלוונטי אשר יכול היה לשפוך אור על נסיבות המקרה, פועלת לרעת התובעת.

מלבד עדות העד המבוטח כי העץ היה חלול ויבש אין כל ראיה ביחס למצב העץ הנטען בעת התאונה וביחס לסיבה שבגינה לטענת העד נפל. מעבר לכך, שהפרטים הללו כלל לא הופיעו בתצהירו הראשי של העד ונשמעו לראשונה במעמד הדיון. העד מטעם התובעת לא העיד מה סוג העץ. מעדותו עלה כי לא היה במקום התאונה שנית ולאחר נפילת העץ. כמו כן, לא ניתן כל הסבר סביר לכך שבזמן אמת לא פנה לעדכן את הנתבעת על כך שנפל עץ מחצרה לטענתו. התובעת מצידה לא הביאה כל עד אחר לתמיכה בטענות המבוטח מטעמה.

החלתו של הכלל לפיו "הדבר מעיד על עצמו" לצורך הכרעה בתובענה אינה נעשית באופן תדיר ותנאי התקיימות הכלל שזורים זה בזה (ראה דברי כבוד השופט ברק בע"א 241/89 ישראליפט נ' הינדלי ואח' פ"ד מ"ט(1) 45, 61). במקרה דנן, אף אם הייתה התובעת מצליחה להוכיח כי העץ שנפל היה נטוע בשטח המצוי בתחום שליטתה של הנתבעת, ואיני קובעת כך, הרי שלא הוכיחה כי בנסיבות המקרה מתקיימים כלל התנאים להחלת הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין שהם תנאים מצטברים.

לא עלה בידי התובעת להוכיח כי לא היה לה היכולת לדעת את נסיבות קרות הנזק. אין ולא הייתה כל מניעה כי התובעת תדע, ולמצער תפעל לברר, את סוג העץ והתאמתו למקום הנטיעה, מצבו הקונקרטי במועד התאונה או מיד לאחריה, צמרת העץ ונתונים נוספים שיש בהם כדי להצביע על הגורם לנפילה. לצורך כך יכולה הייתה התובעת להיעזר במומחים מתאימים אשר יבחנו את העץ בסמוך לאחר האירוע. העד מטעמה אף העיד כי נציג העירייה חתך את העץ לחלקים ואולם העד לא אסף דגימה מן העץ. כמו כן, העד העיד כי הגזע המצוי בגינת הנתבעת שייך לעץ האמור ואולם התובעת לא עשתה את המינימום הנדרש לבדוק את העץ האמור ולצרף חוות דעת ביחס למצבו או לכך שמדובר בעץ הנטען. טענותיה ביחס לכך שהעץ המצוי בגינת הנתבעת הוא העץ שפגע ברכב העד מטעמה נותרו ללא כל תימוכין ונטענו בעלמא.

בהעדר נתונים כמפורט לעיל גם לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה שהיא התנאי השלישי המצטבר לצורך החלת הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין. עיון בכתב התביעה מלמד כי התובעת לא העלתה כל טענה בדבר הגורם הקונקרטי או המסתבר אשר גרם לעץ ליפול בדיוק בזמן זה ולא הביאה כל ראיה לעניין זה. ברי כי קבלת טענות התובעת בעניין החלת הכלל הדבר מעיד על עצמו בנסיבות אלו משמעה כי יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי בעל המקרקעין או המחזיק בהם בכל מקרה ומקרה של נפילת עץ. תוצאה זו אינה מתיישבת עם שורה ארוכה של פסקי דין שקבעו כי אין להחיל את הכלל האמור במקרה הספציפי של נפילת עץ שנדון בפניהם (ראה תא"מ 28094-01-13 שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד עיריית עכו, (24.08.2014)). לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות התובעת לפיהן יש להחיל את הכלל בדבר הדבר מעיד על עצמו ועל כן על התובעת הנטל להוכיח יסודות עוולת הרשלנות.

באשר להוכחת עוולת הרשלנות, על התובעת להוכיח יסודות העוולה ובהן קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרתה, נזק וקשר סיבתי בין הנזק לבין ההפרה. אני סבורה כי התובעת לא הרימה ולו את הנטל הראשוני להוכחת עוולת הרשלנות. אין חולק כי על הנתבעת מוטלת חובת זהירות מושגית כבעלת העץ, או כבעלים או המחזיקה במקרקעין בו נטוע העץ. עם זאת, לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של חובת זהירות קונקרטית, כי לנתבעת הייתה היכולת לצפות קריסתו של העץ הספציפי. בית המשפט העליון נדרש לעניין בסוגיה דומה והדגיש כי יש להתמקד בעץ המסוים שגרם לפגיעה ובסיכון שהיה צפוי ממנו (פסק דינה של כבוד השופטת שטרסברג כהן בע"א 3021/95 גרינבלט נ' בית הספר החקלאי תיכון עיינות ואח', [פורסם בנבו] (27.02.1997)) התובעת לא הצביעה על הגורם הקונקרטי לנפילת העץ ואף לא הציעה אפשרויות מסתברות כאלו או אחרות כגורם לנפילה. לאור האמור לעיל ומשלא הוכח הגורם לנפילת העץ, יש לקבוע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעת. משכך, ומנימוק זה ולו הוא לבדו יש לדחות את התביעה מכוח עוולת הרשלנות.

מעבר לדרוש ייאמר כי על אף שהנתבעת מצידה לא זימנה לעדות את הגנן אשר טיפל בגינה, הרי שהעד מטעמה, מר עמוס סגרון העיד ביחס לתמונה ת/2 כי גזע העץ שנראה בתמונה היה קיים בגינה גם בעת שעזב את הבניין בשנת 2014 ועל כן לא ניתן לקבוע כי מדובר בעץ נושא התובענה שהתאונה בעניינו קרתה בשנת 2015. כמו כן, הוא העיד ביחס לנסיבות בהן גזע העץ נמצא בגינת הנתבעת. עדותו לא נסתרה.

כמו כן, שני עדי הנתבעת העידו כי לא התקבלה כל הודעה בזמן אמת ביחס להתרחשות התאונה. היה מצופה מהתובעת כי הודעה מעין זו תועבר מיד עם קבלת הודעת המבוטח או בסמוך לכך עם בירור תלונתו שאז הייתה יכולה הנתבעת לברר האם אכן התרחש אירוע התאונה כנטען וכן לברר נסיבותיו. התובעת מצידה לא צירפה כל מסמך דרישה או פנייה שערכה בסמוך למקרה ופנתה לנתבעת או לדיירי הבניין.

מכיוון שהנטל על התובעת להוכיח תביעתה ומכיוון שלטעמי התובעת לא עמדה בנטל הנדרש במשפט האזרחי ולא הוכיחה כי הנתבעת התרשלה, הרי שאין מקום לדון בשאלת הנזק ודין התביעה להידחות.

התובעת תישא בשכר טרחת ב"כ הנתבעת על סך 5,000 ₪ וכן בהוצאות בסך 1,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ט, 04 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.