מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' מנצור ואח'

מונחת לפני תביעה על סך 66,352 ₪ שהוגשה בסדר דין מהיר שעניינה תאונת דרכים אשר אירעה ברחוב דרך נמיר בתל אביב ביום 7.2.2017 בין רכב התובעת ורכב הנתבעים (להלן: "התאונה"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של הנתבע 1.

הצדדים אינם חלוקים בדבר התרחשות התאונה, אך חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

טענות הצדדים

לטענת התובעת, עת נסעה בנתיבה, אירעה תאונה בין שני רכבים שנסעו לפניה. רכב התובעת עצר במרחק בטוח אחריהם, אולם אז רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת בעוצמה מאחור והדף אותו לעבר הרכב שלפניו. כתוצאה מהפגיעה וההדיפה נגרמו לרכב התובעת נזקים כבדים בחזית הרכב ומאחור. לטענת התובעת, התאונה אירעה בשל רשלנותו או חוסר זהירותו של הנתבע 1 אשר לא שם לב למתרחש בדרך ולא שמר מרחק כדין מהרכב.

הנתבעים מכחישים טענות אלו וטוענים כי אין להטיל עליהם את האחריות לנזקים שנגרמו לרכב התובעת. לטענת הנתבעים רכב התובעת לא שמר מרחק מהרכב שלפניו ופגע בו מאחור. רק אז וכתוצאה מההתנגשות של הרכבים פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת בחלקו האחורי בלבד ומבלי שהפגיעה גרמה להדיפתו.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים (הנתבע 1) וכי יש לקבל את התביעה.

קביעתי יסודה בכך שמצאתי לקבל את גרסת נהגת רכב התובעת לאופן התרחשות התאונה ולהעדיפה על פני גרסת הנתבע 1, נהג רכב הנתבעים. נהגת רכב התובעת העידה עדות קוהרנטית וכנה, ממנה התרשמתי ובה נתתי אמון. גרסתה לתאונה אחידה בעדותה ובטופס ההודעה ומסתברת יותר מגרסת נהג רכב הנתבעת.

נהגת רכב התובעת העידה כי הספיקה לעצור מבעוד מועד ולא פגעה ברכב שלפניה, אשר פגע ברכב שלפניו. אומנם הנתבע 1 העיד אף הוא כי ראה את התאונה שהתרחשה בין רכב התובעת והרכבים שלפניה, אולם מסופקני אם הנתבע 1 אכן יכול היה לראות בעיניו את שאירע שני רכבים לפניו בעת נסיעה. על כך אוסיף כי הנתבע 1 הודה בהגינותו כי לא שמר מרחק: "בבוקר יש עומס רציני, אף אחד לא מצליח לשמור מרחק כמו שצריך, אף אחד לא שמר מרחק" (עמ' 3 ש' 17- 18). עוד העיד הנתבע 1 כי נהג במהירות גבוהה, כמעט המהירות המקסימלית המותרת במקום (עמ' 4 ש' 1- 6). עדות זו עולה בקנה אחד עם האמור בטופס ההודעה לחברת הביטוח של נהגת התובעת לפיו רכב הנתבעים הגיע במהירות. מהירות זו בצירוף אי שמירת המרחק עולים בקנה אחד עם אופי הפגיעה מאחור וההדיפה לעבר הרכב שמלפנים.

בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעים כי התובעת לא הביאה עדים נדרשים להוכחת גרסתה, וכיוונה לנהגים שנהגו בנתיב לפני רכב התובעת אשר היו מעורבים בתאונה ברכבים. אולם טענה זו יפה גם כלפי הנתבעים עצמם- שהרי גם הם היו יכולים להביא עדים אלו לשם הוכחת גרסתם כי הנתבע 1 הצטרף לתאונה קיימת. לא זו אף זו, הנתבעים מודים כי פגעו ברכב התובעת מאחור, אולם טוענים כי הפגיעה גרמה רק לנזק במוקד האחורי ולא גרמה לנזק הנטען בחזית ברכב. טענה זו הינה בבחינת טענת הגנה אשר הנטל להוכחתה מוטל על הנתבעים. כאמור, פרט לעדות הנתבע 1 לא הביאו הנתבעים את הנהגים הנוספים שהיו מעורבים לשיטתם בתאונה, כן לא צירפו ראיה אחרת (כגון חוות דעת בוחן תנועה או חוות דעת שמאי) שיש בה כדי להוכיח את טענתם זו ולסתור את טענת התובעת.