תא"מ 61468-11-14 א.נ.ש.ל ניסים סחר ושיווק (2004) בע"מ נ' יצחקי

מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה כי השיקים נשוא התביעה נמסרו על ידי הנתבעת למר אברהם מתיאש מחזור מתכות בע"מ במסגרת עסקה לממכר מתכות. השיקים סוחרו לתובעת לפני מועד פירעונם. התובעת השיבה אותם לנפרעת כדי שזו תפקידם בחשבונה ולאחר שחוללו קיבלה אותם בחזרה והעבירה אותם לחברת מאסטר שיק בע"מ לשם גבייתם (עמ' 7 לפרוטוקול). הנתבעת הגיעה ביום 16.10.2012 להסדר חוב עם חברת מאסטר שיק בע"מ ולפיו התחייבה לשלם את קרן השיקים על סך של 17580 ₪ בתשלומים הראשון על סך של 3,000 ₪ וכל תשלום לאחר מכן על סך של 2,000 ₪ כאשר התשלומים יבוצעו לחשבון חברת א.ר. אשראי חוזר בע"מ. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת שילמה על פי ההסדר הנ"ל סך של 2,500 ₪ בשני תשלומים. קבלות על התשלומים הנוספים שהנתבעת ציינה ששילמה לא הוצגו.

התובעת טענה בסיכומים משלא עלה ביד הנתבע להוכיח כי פרעה את סכום השיקים על פי הסדר החוב הנ"ל יש לחייבה במלוא סכום התביעה (בניכוי התשלומים שאין מחלוקת שבוצעו).

הנתבעת מנגד טענה כי התובעת לא הרימה הנטל להוכיח כי הינה אוחזת כשורה בשיקים או בעד ערך. כן טענה כי התובעת לא המזימה בראיות מהימנות את טענת הפרעון שהעלתה הנתבעת. וכי אן לקבל עדותם של עדי התובעת שאינם בעלי מניות בה ובחברת מאסטר שיק בע"מ.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

אינני מסכימה עם הטענה כי על העדים מטעם התובעת להיות רשומים כבעלי תפקיד בה או להציג יפוי כוח מטעמה כפי שנטען על ידי ב"כ הנתבעת בעמ' 2 לפרוטוקול ודי בכך שהם מעידים על עובדות הידועות להם מידיעה אישית כאשר תפקידם וסמכותם הם עניין הנוגע למשקל העדות ולא לקבילותה. במקרה שבפני, אין ממש מחלוקת באשר לעובדות המקרה דהיינו הסבת השיקים לתובעת בטרם חילולם וחתימת הנתבעת על ההסדר התשלומים עם חברת מאסטר שיק בע"מ כפי שהעידה עליהם הנתבעת בעצמה. והשאלה הראשונה העומדת להכרעה הינה אפוא האם התובעת הינה במעמד של "אוחז כשורה"? התנאים לאחיזה כשורה קבועים בסעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"): 28 (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1)נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; (2)נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

חשיבות מעמדו של אוחז כשורה, להבדיל מאוחז רגיל או מאוחז בעד ערך, באה לידי ביטוי בסעיף 37 לפקודה המורה, כי מכוח היותו אוחז כשורה, יכול האוחז כשורה לתבוע על פי השטר. זכות נוספת המוקנית לאוחז כשורה בפקודה היא, שהוא אוחז בשטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קניינם של צדדים קודמים. סעיף29(א) לפקודה מורה, כי לתובע עומדת החזקה לכאורה, כי הוא אוחז כשורה. משכך, הנטל לסתור חזקה זו, מוטל על כתפי הנתבע המעוניין לשלול חזקה זו. באם יוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, יועבר נטל ההוכחה לידי התובע להוכיח כי הוא אוחז בשטר בתום לב ובעד ערך (ש. לרנר דיני שטרות, מהדורה שניה בעמ' 224). שכן אם הזכויות על פי שטרות נקיות מכל פגם אין כל חשיבות לשאלה אם אוחז השטר הוא גם אוחז כשורה או לא. לא כן אם הייתה הזכות לקויה כאן יש הבדל בין אוחז לאוחז. רק מי שהשטר הגיע לידו כשורה לא ייפגע על ידי הליקוי(י. זוסמן דיני שטרות, מהדורה שישית בעמ' 245). נפסק כי: החותם על שטר נוטל על עצמו חבות לפורעו לאוחז מכוח האחיזה יש לו לאוחז זכות על פי השטר כלפי מי שחתם עליו. אחיזה בשטר מעניקה אפוא לאוחז "מעמד" בדין. מכוח האחיזה בלבד, ובלא כל צורך להוכיח תנאים נוספים, זכאי האוחז לפרעון השטר. כך, למשל, זכאי האוחז לפרעון השטר גם אם אין הוא בעליו, אלא שלוח של הבעלים. זכות זו כפופה, כמובן, לטענות הגנה שיש לחייב נגדו. שהנטל להעלותן הוא על הטוען אותן (ע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' rainbow window fashion inc, פורסם בנבו). מעדותם של עדי התובעת עולה כי השטרות הגיעו לתובעת על ידי סחורם לפני מועד פרעונם ושלאחר מכן השיבה אותם לנפרעת וקיבלה אותם חזרה לאחר חילולם. אין מחלוקת שחתימת ההסב שהשלימה את ההסבה היתה לפני חילול השיקים, כך שההסבה של השיקים לתובעת הושלמה בטרם חוללו והעברתם בלבד ללא הסבה לאחר חילולם לנפרעת (המסבה) אינה מפקיעה זכותה של התובעת לתבוע על פיהם כאמור לעיל.

הנתבעת העלתה בפני שתי טענות הגנה האחת: כי פרעה את סכום השיקים בהסדר עם חברת מאסטר שיק בע"מ והשניה: כפי שהובאה בתצהירה : "... השיקים הללו ניתנו לגיל עבור רכישת גרוטאות ברונזה לצורכי יציקה לתעשיה. בשלב מסויים הפסיק מתיאש לשלוח אליי גרוטאות המתכת ומה שכן נשלח לא היה לשביעות רצוני ... ולא היו ראויים לשיווק ולכם הוחזרו בחזרה למפעל. נסיבות אלו של כשלון תמורה הביאוני להורות על ביטול השיקים שנשארו בידיו ועדיין לא נפרעו...". (סעיף 2 לתצהיר).

הנתבעת לא תמכה את טענתה באשר לכשלון התמורה בהסכם המפרט תנאי העסקה, התשלומים, כמות הסחורה שסופקה, שהוחזרה למפעל ושוויה. גם הטענה כי הסחורה שסופקה נתגלו מספר ליקויים לא נתמכה בכל אסמכתה. יודגש כי השיקים חוללו בהעדר כיסוי מספיק ולא מחמת ביטול. הכלל הוא שכשלון תמורה חלקי שאינו קצוב אינו פוטר חייב מחובתו לפרוע את השטר(י. זוסמן הנ"ל בעמ' 278 וע"א 82/81‏ ‎ ‎דו-עץ בע"מ‎ ‎נ' ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל באמצעות הנאמן גד נשיץ‏, פורסם בנבו). במקרה שבפני קביעת אותו חלק של התמורה שלא ניתנה כטענת הנתבעת טעונה חקירה ובירור ואינה פעולה פשוטה ולכן טענת כשלון התמורה החלקי במקרה זה אינה יכולה להוות הגנה מפני השטרות.

יתרה מזו. הנתבעת העלתה טענה כי פרעה את סכום השיקים לאחר שאלה הוסבו לתובעת בהסכם שנכרת עם חברת מאסטר שיק בע"מ. הנטל על הנתבעת להוכיח פירעון כשורה על כל האלמנטים העובדתיים הנדרשים והיא לא עמדה בהם (תא"מ (רמ') 32749-07-11‏ ‏שגיא כהן נ' גליה גזית). מלבד אישורים על תשלום סך כולל כל 2,500 ₪ שלא הוכחשו על ידי התובעת, הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על התשלום הנטען. מעדותה של הנתבעת עולה כי את התשלומים היא ביצעה באמצעות העברות בנקאיות. בידי התובעת היה לפנות לבנק על מנת שימציא לידיה את ההעברות שביצעה כנטען על פי ההסדר ואי הבאת ראיה זו נזקפת לחובתה . עיון בהסכם מעלה שלפיו סוכמו תנאי תשלום השונים מהסכומים ששולמו בפועל על ידי הנתבעת. כאמור לעיל, היה על הנתבעת לשלם את החוב בתשלומים של 3,000 ₪ ו- 2,000 ₪ כל תשלום שלאחר מכן. הנתבעת הציגה קבלות על סך של 1,000 ₪ ו- 1,500 ₪ ויש בכך כדי לחזק המסקנה כי הנתבעת לא עמדה בתנאי ההסדר.

הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה את התמורה שנתנה בעד השיקים, אולם בסעיף 29(א) לפקודת השטרות נקבעה חזקה בדבר מתן תמורה בעד ערך, בנוסף כמובן לחזקת האחיזה כשורה, שמשתיהן התובעת זכאית ליהנות ואינה חייבת כנטען על ידי ב"כ התובעת בסיכומיו לפרט התמורה שנתנה בעד השיקים. שכן החזקה הנ"ל משמעה חזקה זו משמעותה הטלת הנטל על מי שטוען להעדר תמורה בעד השטר ( השווה לע"א 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ' פולה פסיה כהן ואח', פורסם בנבו). משמדובר בעילה שטרית התובעת אינה נדרשת להזכיר את עסקת היסוד ואת מתן התמורה ואולם, אם היא הזכירה בתביעה כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקלה הוא על הנתבעת אשר כל שעליה לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא היתה קיימת מלכתחילה (ש. לרנר הנ"ל עמ' 222).