תא"מ 59546-05-13 סקר נ' ח'ורי ואח'

1.המשיב הגיש נגד המבקשים כתב תביעה מתוקן בסך 38,448 ₪ , בו נפרסה המסכת העובדתית הבאה: לאחר שהמבקש מס' 1 (להלן: המבקש) - בתור מתווך מטעם מוכרים - פנה במאי 2006 אל המשיב והציע לו לרכוש מקרקעין ששטחם 4 דונם בדליית אל כרמל, נחתם ביניהם ביום 2.6.2006 זכרון דברים, ובמעמד החתימה שילם המשיב למבקש כמקדמה סך 15,000 ₪. בחלוף הזמן, דחה המבקש את פניות המשיב לחתימה על הסכם מכר בינו לבין המוכרים, ומאן להשיב לו את המקדמה שקיבל. לימים התברר למשיב כי כבר בשנת 2006 נמכרו המקרקעין לקרובי משפחתו של המבקש. בגין הפרת זכרון הדברים תבע המשיב השבה של המקדמה, פיצויים בשווי הפרש בין שווי המקרקעין כיום לסכום הרכישה על-פי זכרון הדברים והחזר הוצאות שנגרמו לו.

2.המבקשים הגישו בקשה לסילוק על הסף של התביעה, מהנימוקים הבאים:

(1)העדר יריבות בין המשיב למבקשת מס' 2 (להלן: המבקשת);

(2)כתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילה נגד המבקשת;

(3)התיישנות - לאור העובדה שההתקשרות הנטענת הייתה בשנת 2006;

(4)שיהוי;

(5)בכתב התביעה המתוקן הוגדל סכום התביעה;

(6)המשיב לא קיים את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בכל הנוגע לאופן הגשת תביעה בסדר דין מהיר.

3.בתשובת המשיב הועלו הטיעונים הבאים:

(1)על קיומה של יריבות בין המשיב לבין המבקשת ניתן ללמוד מכתב ההגנה של המבקש - שהוגש עוד בטרם הוגש כתב תביעה מתוקן - ובו צוין כי זכרון הדברים נכרת בין המשיב לבין המבקשת, באמצעות המבקש;

(2) דין טענת ההתיישנות להידחות משלושה טעמים: כתב התביעה המקורי הוגש בתוך תקופת שבע שנים שראשיתה במועד החתימה על זכרון הדברים; מדובר בהתיישנות "במקרקעין", לגביה קופת ההתיישנות הינה 25 שנים; וטרם חלפה תקופת ההתיישנות, מאחר והיא מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, אשר במקרה שבפנינו הינו אותו יום בשנת 2010 בו עיין המשיב בנסח מספרי המקרקעין וגילה כי המקרקעין נשוא זכרון הדברים נמכרו לאחרים;

(3)לא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לסילוק על הסף עקב שיהוי.

4.בתשובת המבקשים לתשובת המשיב נטען כי את עילת התביעה נגד המבקשת יש לבחון בכתב התביעה ולא בכתב ההגנה, כי אין מדובר בתביעה במקרקעין וכי הטענה העובדתית של המשיב, לפיה גילה את הפרת זכרון הדברים רק בשנת 2010, אינה מגובה בתצהיר.